עברו 3 ימים, נזכרתי ששירה אמרה שיש לה פגישה חשובה ומקווה לסגור עסקה. חשבתי לעצמי להיות אח נחמד ולהתקשר לברר איך היה. מרים טלפון בערב.
“הי שירה מה נשמע?”
“בה מצוין, מה שלומך ישי?”
“בסדר. התקשרתי להתעניין איך הייתה הפגישה?”
“וואי איזה חמוד שזכרת, כל הכבוד. האמת שהיה ממש מצוין. סגרתי נופש לקבוצה גדולה מאוד בקיץ בריזורט מפנק במלון באיזו עיירת חוף באיטליה, וקיבלתי מהמלון כפינוק סוויטה מפנקת לזוג לשלושה לילות + כרטיסי טיסה למימוש בחודש הקרוב”.
“דיי איזה כיף. אז את נוסעת עם אבי?”
“זהו, חשבתי אבל הוא לא יכול להפסיד עבודה עכשיו, תקופה מאוד לחוצה בחברת ביטוח. אז הוא הציע לי לנסוע עם איילה”.
“מושלם. איזה כיף. אז מתי אתן נוסעות? אולי נצא ערב אחד קודם”
“רעיון” היא אומרת “אני אסגור תאריכים וניפגש”
“מעולה. לילה טוב” אני אומר ומנתק.
יום אחרי זה בערב טלפון משירה.
“הי ממצב?”
“בסדר. אתה בישיבה?”
“כן”
“מעולה, יכול לרדת? אנחנו למטה”
“די איזה כיף” אני יורד, קניתי להן פחית קולה קרה וירדתי אליהן.
“בוא תיכנס”, הן אומרות.
“תקשיב ישי, סגרנו כרטיסים ליום ראשון הקרוב, ואתה בא איתנו…”
“מההה??”
“כן”, אומרת שירה “דיברתי עם אבא והצעתי לו שתבוא גם, נבלה קצת זמן איכות כל האחים. אבא התלהב ואמר שנזמין והוא ישלם מה שצריך”
“אני בשוק. איזה כיף. אבל הישיבה לא תאשר לי” אמרתי.
“אבא אמר שיטפל בזה, יספר להם משהו ויתן תרומה קטנה” היא צוחקת “והכל יהיה בסדר”.
“איזה אלופה את שירה” אני לא מתאפק ומחבק אותה.
“אני מתרגשת” היא אומרת “יהיו לנו 4 ימים לבנות את הקשר ולהעמיק אותו” היא קורצת לאיילה.
“יאללה יהיה מטורף. ניפגש בשדה ביום ראשון ב-14:30. הטיסה יוצאת ב-17:30. אל תאחר ישי”.
“איזה כיף. תודה אחיות אהובות”. נפרדנו לשלום ויצאתי בצעדי ריקוד לישיבה…
החופשה המשפחתית:
סופ”ש עבר בעצלתיים. סיפרתי למוישי בשבת בסוד שאני צריך לנסוע לבקר את סבא שלי שחולה בשוויץ (זה היה הסיפור שאבא סיפר לישיבה). במוצ”ש ההורים קפצו לישיבה להיפרד ולהביא לי כסף לבזבוזים חוץ מהאשראי. ישבנו, דיברנו קצת והם נסעו. הלכתי לישון מוקדם. כמובן שלא הצלחתי להירדם אז התכתבתי קצת עם איילה שאני מתרגש ופתחנו קבוצה “חופשה משפחתית מפנקת” עם שלושתנו.
פתאום קופצת לי הודעה מנעמה “הי ישי מה שלומך?”
“וואי נעמה איזה התרגשות, מה שלומך?”
“חחח אל תגזים” היא עונה “הכל בסדר. רק רציתי להתנצל, ראיתי שהתפדחת לפגוש אותי. מקווה שלא גרמתי לך פאדיחות”.
“שטויות” עניתי לה “אלה היו אחיות שלי. והאמת אני מתנצל שהגבתי ככה כמו אידיוט חחח”.
“אגב שתדע שכדאי לבוא לביקורת שלושה חודשים אחרי העקירה לוודא שהכל בסדר. אולי תקפוץ השבוע כמה דקות ונציץ”.
“בדיוק השבוע אני נוסע עם אחיות שלי לחו”ל אבל אקפוץ שבוע הבא. ותודה רבה על הדאגה, מעריך מאוד”. “וואלה מגניב. לאיפה נוסעים? כל המשפחה?”
“לא רק אני והן. לאיטליה”.
“איזה אחים מגניבים אתם. כל הכבוד. הלוואי שהיו לי אחים. אנחנו רק 2 בנות ואחותי הקטנה בת 12 כך שפחות רלוונטי חופשה יחד חחח”.
“נכון” אני כותב “זכיתי שיש לי אחיות שהן חברות טובות. זה לא מובן מאליו”.
“תעריך”, היא כותבת.
“תודה נעמה”.
“יאללה תהנה וניפגש, לילה טוב”.
וואלה חושב לעצמי אולי יש פה עוד סיכוי למהלך איתה. טוב נטפל בזה כשאחזור. אני אומר לעצמי וחושב איפה הייתי לפני 3 חודשים ואיפה אני היום, ונרדם בסיפוק…
מתעורר בראשון בבוקר, יורד ללמוד. בשעה 13:00 לוקח את המזוודה ועולה על הרכבת לנתב”ג. יורד בתחנה וכותב בקבוצה “סיס היכן אתן?”
“2 דק נכנסות. תפוס תור” שירה כותבת.
אני נעמד בתור. מסתכל אחורה ורואה את שירה ואילה מגיעות. שתיהן לובשות חצאית ג’ינס צמודה וחולצת טריקו לבנה. יפות וחתיכות חושב לעצמי ומודה שאלו הן אחיותיי. “אני רואה שתיאמתן לבוש” אני אומר בחיוך. הן צוחקות ונכנסות אלי לתור.
מגיעים לצ’ק אין. ארזנו לבד ועוברים ישר לבידוק כי הבאנו רק טרולי שעולה איתנו. עוברים בזריזות את הבידוק ומתיישבים לאכול כריך ולשתות קפה לפני הטיסה.
“אני הולך לקנות סיגריות בדיוטי” אני אומר
“חכה” אומרת שירה “אנחנו נבוא איתך”
נכנסים לחנות. איילה אומרת “שירה בואי נביא קצת אלכוהול איתנו. מה אומרת?”
“צודקת” עונה שירה. אני מביא 2 ויסקי משובח ו-2 פאקטים של סיגריות. משלמים והולכים לכיוון הגייט.
עוברים בשרוול למטוס. ב”ה מטוס גדול ונורמלי. ככה זה כשמזמינים באל על ולא בכל הלואו-קוסט הזולות. מתיישבים במקומות שלנו. איילה ליד החלון, אני באמצע ושירה ליד המעבר. לפנינו טיסה של 4.5 שעות. הכנתי לי בטלפון 2 סרטים טובים להעביר את הטיסה. ממריאים בשלום. איילה מניחה עלי ראש בטבעיות ונרדמת. שירה מסתכלת עלי ומחייכת. “איזה חמודה אחותנו הקטנה, נכון?” ומתחילה ללטף אותה מעלי.
נדמה לי שהיא משתדלת בכל ליטוף להעביר את היד ולנגוע בי בכוונה. אני מחייך אליה וממשיך לצפות בסרט.
לאחר שעה וחצי הסרט שלי הסתיים. מוריד את האוזניות ומרגיש שכל הגוף שלי תפוס מהישיבה הממושכת ומזה שאיילה ישנה לי על הכתף. אני מזיז אותה בעדינות ומשעין אותה על הכיסא ברכות. מסתכל עליה ומתהפנט מיופייה. פניה פני מלאך שלוות כל כך, שערה הבלונדיני גולש על כתפיה, החזה עולה ויורד בעדינות בכל נשימה. אני לא מתאפק ומלטף אותה, מרגיש איך היא מתפנקת ונהנית מתוך שינה. אני מתחיל לטייל עם היד על גופה, יורד ועולה, מתקרב לאזור החזה ומרגיש את הפטמה שלה מתקשה תחת אצבעותיי. היד שלה נשלחת לרגלי ומתחילה ללטף אותי.
“אתם כל כך חמודים” אני שומע לחישה פתאום מכיוונה של שירה “זה מרגש אותי לראות אתכם. וגם קצת מחרמן”, מוסיפה עם קריצה. אני מסמיק ומצחקק חלושות.
“אני רוצה לצאת לשירותים אם לא אכפת לך”
“בכיף” היא אומרת, “בוא תעבור” היא מזמינה.
חשבתי שתקום אבל כנראה שהיא חשבה אחרת… קמתי ועברתי תוך כדי שאני מתחכך בה, מרגיש את ידיה חופנות את גופי כאילו בטעות. אני מחליט להתעלם בשלב זה ויוצא לשירותים.
כשחזרתי שירה תפסה את מקומי והייתה עסוקה בליטופים הדדיים עם איילה שהתעוררה בינתיים. חייכתי אליהן ונרדמתי.
“נוחתים” שירה מעירה אותי, אני שם חגורה ומתארגן לנחיתה. המטוס נחת בשלום והתחלנו לצאת. שדה תעופה די שקט ולא מרכזי באיטליה. החתמנו את הדרכונים והלכנו לכיוון השכרת הרכב.
“שדרגתי אותנו לרכב מפנק”, אמרה שירה “יש לי הטבות בתור סוכנת נסיעות”.
“מגניב”, אמרתי “אני אוהב מכוניות מגניבות בחול”.
אבל על מה שקיבלנו אפילו אני לא חשבתי. הפקיד יוצא איתנו אל החנייה וצועד איתנו עד שנעצר מול BMW אדומה ספורט עם גג נפתח. “דיי שירה איזה תותחית את !” אני מתלהב ממש ומחבק אותה.
“קרחנות” אומרת איילה וקופצת למושב האחורי. שירה מתיישבת לידי ואנחנו יוצאים לכיוון המלון. הוויז מראה שעה וחצי נסיעה לפנינו. השעה 19:15 כבר מתחיל להחשיך. “יש מסעדה כשרה 20 דק מהמלון”, אומרת שירה “הזמנתי לנו לתשע למלון ארוחה מפנקת, כדאי שנתחיל להזדרז” היא אומרת.
אנחנו יוצאים לדרך, גג פתוח, אווירה מגניבה. איילה שמה מוזיקה יפה באוטו ומבקשת ממני כשאראה תחנת דלק נורמלית שאעצור כי היא ושירה צריכות לעשות משהו.
“מה אתן צריכות?” אני שואל.
“חכה ותראה” עונה שירה “הפתעה”.
לאחר 10 דק נסיעה אני רואה תחנת דלק יפה, אני עוצר והן יוצאות. פותחות את הבגאז’ וכל אחת מוציאה שקית והולכות חבוקות זרוע לתוך התחנה. מעניין מה הקטע, אני חושב לעצמי. קונה פחית קולה ומצית סיגריה. אחרי כמה דק הן יוצאות מהתחנה ונשמטת לי הלסת….
