הסיפור שלפניכם הוא יצירת ספרות דמיונית. כל הדמויות, השמות, המקומות והאירועים המתוארים בו נובעים מפרי הדמיון בלבד, ואינם מתייחסים או מבוססים על אנשים, מקומות או אירועים אמיתיים.
כל דמיון בין הדמויות או ההתרחשויות לבין מציאות כלשהי – מקרי בהחלט.
הסיפור נועד למטרות אמנותיות ובידוריות בלבד, ואינו מבטא או מעודד התנהגות מכל סוג שהוא במציאות.
היי, קוראים לי רונה. תמיד הייתי רעה. גדלתי בת יחידה בוילה בקיסריה, מי יכול להיות בן אדם טוב כשההורים שלו בין העשירים במדינה?
תבינו, שברגע שחגגתי 25 אבא קנה לי וילה קטנה יותר בשכונה ליד.
טיפה עליי: אני בת 26, לא עובדת, רווקה שנהנית מהרווקות שלה. בהירה, 1.65, שיער שטני חלק, עיניים תכלת (אף אחת לא עומדת בפניהן). אני די רזה, דואגת לשמור על הגזרה בפילאטיס, חזה בינוני (B75, למי שאוהב לדייק).
הסיפור שלנו מתחיל בעוד ערב של שעמום עם ביקור בצ’אט הרגיל.
משתמש אחד בחדר “רק נשים” תפס אותי בין כולם. הכינוי: “צריכה עבודה בחדרה”.
ההודעה: “צריכה עבודה באזור חדרה לחופש הגדול. רק מנהלת אישה בבקשה, גברים לא לפנות.”
נכנסתי לצ’אט הפרטי איתה ושלחתי:
“היי חמודה, מצאת כבר עבודה?”
תוך פחות מדקה ענתה שלא.
“תספרי לי על עצמך,” ביקשתי ממנה.
“קוראים לי מיקה, אני בת 16 מחדרה, בת יחידה לאמא חד הורית. אמא עובדת בשתי עבודות והיא ביקשה שאצא לעבוד כדי לחסות את החובות שאבא השאיר. אין לי ניסיון ממש, אבל אני טובה במטלות הבית ומוכנה ללמוד הכל. באמת”.
חיוך עלה לי על הפנים כשקראתי את ההודעה.
“ולמה חשוב לך שזאת תהיה מנהלת ולא מנהל?” שאלתי.
מיקה הגיבה: “אני מבית דתי, אז אמא אמרה שחשוב לה שאעבוד בשביל אישה ולא גבר.”
“אמא צודקת,” עניתי, “נשים מבינות אחת את השנייה יותר טוב.”
מיד הוספתי: “אני מחפשת עוזרת בית/עוזרת אישית, אבל חשוב לי למצוא אחת שבאמת רוצה להשקיע, וגם אם זה ללמוד דברים חדשים, אז ללמוד להיות הכי טובה בהם.”
“זאת אני!!!! בבקשה תני לי הזדמנות 🙏” (ועוד אימוג’י מתחנן).
“אוקיי”, כתבתי, “תרשמי לי את הכתובת שלך עכשיו ואדאג שמונית תביא אותך אליי לראיון עבודה. מה את אומרת?”
היא מיד רשמה. החלפנו טלפונים, ושלחתי אליה מונית.
כעבור 20 דקות קיבלתי התראה על הצג: “אני בחוץ”.
יצאתי החוצה ומיד ראיתי אותה עומדת שם: נערה טיפה שזופה, שיער שחור חלק, לבושה בחולצת בית ספר מלוכלכת וחצאית שחורה שמגיעה כמעט עד הנעליים. היא מביטה סביב, נדהמת מכל הווילות והעושר מסביבה. כשראתה אותי בדלת, מיד התפקסה והגיעה לכניסה.
“היי חמודה, בואי נשב בסלון נדבר”, אמרתי לה.
היא סיפרה לי על החובות, ועל זה שחוץ מחברה אחת שיותר בודדה ממנה עצמה אין לה ממש אנשים בחיים שלה.
“תראי” אמרתי לה ישר, “אני מחפשת מישהי שגם תנקה פה וגם תספק אותי בכל דרך שאראה לנכון. מישהי שמבינה שכל עוד היא עובדת אצלי, היא שייכת לי. את תעשי מה שאגיד לך, תלבשי מה שאגיד לך, תפגשי עם חברות רק באישור שלי, ובנוסף, חשוב לי שזאת תהיה מישהי שיכולה להישאר גם ימים רצופים, כולל שינה.”
מיקה טיפה נבהלה מהאגרסיביות, אבל לא הבינה את הכוונה המלאה. ואחרי ששמעה את ההצעה המוגזמת שלי, הבינה שהיא לא יכולה להגיד לא.
הכנתי חוזה חד-צדדי שכולל סעיפי סודיות ועוד כל מיני סעיפים שיקלו עליי.
היא חתמה במהירות כשראתה את הסכום שתקבל בסוף החופש, אפילו לא ניסתה לקרוא את החוזה.
“אז ניפגש ביום הראשון לחופש?” שאלה מיקה מיד אחרי החתימה.
“בגדול את משוחררת” אמרתי, “אבל בתור עובדת שלי אני לא יכולה לתת לך להיות עם הבגדים המלוכלכים האלה. בואי נלך לחדר ארונות, בטוח נמצא משהו בשבילך.”
ובלי לחכות לתשובה החזקתי לה את היד ולקחתי אותה.
“תורידי עכשיו את החצאית והחולצה ואני אמצא לך משהו נקי ויפה”.
מיקה טיפה היססה, אבל נראה שישר נזכרה במטרה, ופשטה את הבגדים. חשפה בפניי את גופה: חזה קטן, ישבן יפהפה, חזייה שחורה פשוטה ותחתון בהיר פשוט עם ציור ילדותי.
“מתי הוצאת את התחתון והחזייה האלה מהארון?” שאלתי.
היא מיד ענתה: “החזייה מלפני שבוע, והתחתון מלפני יומיים. אתמול לא היה לי אחד נקי אחרי המקלחת”.
“כמו שאמרתי אצלי את לא לובשת בגדים מלוכלכים. תתפשטי לגמרי, גם נעליים וגרביים. אני אתן לך בגדים לנסיעה”.
בזמן שמיקה התפשטה אספתי את הלוק החדש שלה:
טי-שירט לבנה צמודה לגוף, טייץ תכלת (מהזולים שיש לי, כזה שנהפך לשקוף מהר), חוטיני שחור פשוט וכפכפי אצבע.
ומה לגבי חזייה? החלטתי לוותר.
הסתכלתי עליה ערומה, מנסה לחסות את עצמה ללא הצלחה. שיער ערווה לא מטופח אבל בזה נטפל בהמשך.
“הנה זה מה שתלבשי. לא פחות ולא יותר. תשאירי פה את כל הבגדים הישנים שהבאת. אני אזמין לך מונית וזה יהיה המבחן שלך. אם תגיעי הביתה ועדיין תרצי לעבוד אצלי, אני אקבל אותך”.
מיקה התלבשה מהר. זה היה נראה שהיא מרגישה לא בנוח, ובצדק כאילו עמדה ערומה מולי.
כששמעה את צפצוף המונית נשמה עמוק ויצאה לנסיעה.
כעבור 20 דקות קיבלתי הודעה:
“אני רוצה לעבוד אצלך. תודה על ההזדמנות”.
זה החלק הראשון. זה הסיפור הראשון שלי, אז אשמח לשמוע המלצות וביקורות.
עוד לא הגעתי לחלקים המיניים כי אני לא יודעת אם סגנון כזה של סיפורים מקובל פה אז אשמח לדעות. תודה מראש.