בין הכתלים לבועה

פרולוג

בעולם שבו גדלתי, הגבולות ברורים מאוד. בבני ברק, הכל מחולק לשחור וללבן – מה מותר ומה אסור, מה קדוש ומה טמא. הכתלים של הישיבה היו כל עולמי, דפי הגמרא והסטנדר הגנו עלי מפני החוץ, ואני הייתי ישי, הבחור המצוין שכולם צפו לו עתיד מזהיר.

אבל לחיים יש דינמיקה משלהם, ולפעמים מספיק סדק אחד קטן כדי שכל החומות יקרסו.

אף אחד לא יכול היה לנחש שטיפול שיניים שגרתי, מהסוג שמנסים לדחות כמה שניתן, יהיה הצעד הראשון שיוציא אותי לחלוטין מהמסלול המוכר. הכל התחיל שם, על כורסת המטופלים במרפאה השקטה ברחביה, כשהגעתי לטפל בסתימה פשוטה שהסתבכה. שם, מול בחורה אחת שהגיעה בכלל מאמריקה והביאה איתה ניצוץ אחר, המגננות שלי החלו להיסדק. לא ידעתי אז שזהו רק הקדימון, ושבקרוב מאוד הכתלים השמורים של הבית יתחלפו בבועה מטורפת, חסרת עקבות ויצרים, שתבלע אותי ואת המשפחה שלי לחלוטין.

בין הכתלים לבועה – פרק 1

שיט מאוחר אני מתעורר בבהלה, 16:27 עוד 33 דקות יש לי את התור אצל הרופא שיניים שחיכיתי לו חודש וחצי, מתלבש במהירות זורק על עצמי את החליפה תופס את הכובע ופורץ בריצה…

קצת רקע על עצמי, קוראים לי ישי אני בן 19.5 במקור מבני ברק, לומד בישיבה טובה בירושלים, אני מגיע ממשפחה די מודרנית בציבור החרדי. אבא בן 45 שעושה עסקים בחול ונמצא שם המון, אמא בת 44 מנהלת לו את המשרד. אחותי שירה בת 24 נשואה וגרה בבני ברק ועוד אחות אילה בת 17, משפחה אמידה מאוד, נוסעים המון לחול בחופשות, גרים בפנטהאוז יפה וחיים טוב.

למדתי בישיבה תיכונית וכשסיימתי בחרתי ללכת לישיבה חרדית בירושלים, אני נראה די טוב ככה אומרים😉, גובה 1.79 רזה אך לא שדוף שער בלונדיני.

הכל התחיל כשלפני חודש וחצי התחילו לי כאבי שיניים חזקים. התקשרתי לאימי והיא קבעה לי תור למרפאה פרטית נחשבת בשכונת רחביה הירושלמית. התור הראשון היה לעוד 4 חודשים אך היא לחצה והשיגה תור לעוד חודש וחצי ביום רביעי בשעה חמש, רשמתי לעצמי בטלפון ושכחתי מזה, נחזור ליום רביעי, ישנתי צהריים בפנימייה ולפתע התעוררתי בלחץ, באוטובוס ייקח לי לפחות 45 דקות ולכן יצאתי החוצה, תפסתי מונית ונכנסתי, הנהג החל לנסוע ואני מנסה להתאושש משינת הצהרים.

הגענו, הוא עוצר, אני יורד ומביט סביבי, יש בית פרטי מפואר ברחוב שקט ופסטורלי אני רואה שלט קטן מרפאת השיניים של ד”ר כהן, מצלצל בפעמון ולאחר כמה שניות הדלת נפתחת ואני נכנס למסדרון שקט ומואר ריח טוב מכה באפי ואז נשמעת קריאה “ישי?” מקצה המסדרון. אני מתקדם ומגיע לעמדת קבלה, יושבת שם אישה חרדית בגילאי ה-40 המאוחרות. אישרתי לה שזה אני והיא אומרת “כנס לחדר הטיפולים, ד”ר כהן מתעכב בכמה דקות, חכה לו שם.”

אני פושט את החליפה והכובע על כיסא בעמדת הקבלה ונכנס לחדר, נשכב על מיטת הטיפולים וממתין.

“ישי?” אני שומע קול נעים, “כן זה אני” אני משיב.

“שלום אני נעמה הלבורנטית של ד”ר כהן, הדוקטור מתעכב כמה דקות אני אפתח לך את התיק בינתיים” היא אומרת ונכנסת לחדר, וואו אני חושב לעצמי איזה יפה, לחדר נכנסת בחורה ממוצא אמריקאי זה נראה, לובשת חצאית ג’ינס די קצרה שמדגישה בבירור על מבנה חמוקיה, חולצת טריקו ורודה צמודה על גופה ומעליה חלוק לבן פתוח לרווחה, שער בלונדיני ארוך גולש על כתפיה, מתקרבת בחיוך מתוק ומתחילה לקחת ממני פרטים, אני לא יכול להתיק את מבטי משדיה הקטנים שנמצאים מול עיני.

יש לה ריח משכר של בושם ורדים מתקתק עדין.

היא מספרת שהיא לומדת רפואת שיניים וכעת בתור סטאז’ היא לבורנטית ומתמחה תוך כדי אצל ד”ר כהן.

“שלום ישי” קול עבה קוטע באחת את השיחה הנעימה עם נעמה, “אני ד”ר כהן בוא נראה מה יש לך בפה.”

אני פותח פה והוא מתחיל לבדוק, “2 טיפולי שורש ועקירת שן בינה אני רואה מיד לפני הצילום”, הוא אומר, “נעמה, בואי תראי מקרוב גם” ואני מתרגש לעצמי, היא מתקרבת בחיוך ביישני ומתקרבת לפי. שדיה עומדים במרחק סנטימטרים בודדים מבטני ואני מרגיש שם למטה איך הוא מתחיל להתעורר. רק שלא ישימו לב אני מתפלל לעצמי חרש.

“טוב נעשה צילום” הוא אומר, “נעמה תעשי לו צילום, אני יוצא לשירותים” אמר ויוצא מהחדר, נעמה מביאה מהחדר את מגן הקרינה ומניחה על גופי. בזווית עיני אני קולט שנעמה מגניבה מבט לחלצי ומזהה את ההתרחשות ומבליעה לעצמה חיוך מבויש.

היא מסדרת בפי את המלחציים וממקמת את המלחץ מדויק, אני מרגיש את נשימות פיה מעלי ומתרגש.

“אני יוצאת לא לזוז” היא אומרת ויוצאת, מצלמת וחוזרת, מזיזה את המלחץ לשן השנייה, אני מרגיש את האצבע שלה מטיילת בפי לרגע, אני מדמיין או שאכן זה היה אני לא יודע.

“לא לזוז אני יוצאת” אומרת נעמה, מצלמת וחוזרת, “ד”ר כהן” היא קוראת בקול מתוק “סיימנו לצלם”.
הדוקטור נכנס ומסתכל במחשב על הצילום. “כמו שחשבתי” הוא אומר “2 טיפולי שורש, עקירת שן בינה ועוד 2 סתימות. הרבה עבודה לפנינו” הוא אומר.

“היום נבצע 2 סתימות והדס בקבלה תקבע תורים להמשך בזמן הקרוב אחרי הטיפול.”

הוא מתיישב ומתחיל לעבוד. נעמה מתזזת בחדר בחיוניות, מגישה כלים ומחזירה, אוחזת מעלי את הסקשן ומשפרת מיקומים בהתאם לבקשות הרופא, עיני לא פוסקות מלבחון אותה. אני מזהה את פס החזייה מתחת לחולצה הצמודה כשהיא גוחנת מעלי והדמיון משתולל.

הערת אגב, אני בחור חרמן ומיני מאוד מאז גיל 13 כשגיליתי את הפורנו באייפוד טאצ’ שהורי קנו לי לבר מצווה. אני גולש המון באתרי פורנו וקורא המון סיפורי סקס. כמעט כל לילה אני מדמיין לפני שנרדם איך אני מזיין כל פעם דמות אחרת, אחיותיי שירה ואילה שנראות פצצה מככבות אצלי הרבה בלילות, אך כמובן כמו חרדי בחור ישיבה מעולם לא נגעתי בבת ואף אחד כמעט לא ידע על החרמנות שלי מלבד אחותי אילה שישנה איתי כמה שנים בחדר כי פחדה לישון לבד ופעמיים שלוש תפסה אותי רואה פורנו במיטה כי חשבתי שישנה. היא צחקה לעצמה צחוק ביישני ומעולם לא דיברנו על זה.

בישיבה מצאתי את עצמי המון פעמים רץ לשירותים לפני השינה לגמור וחוזר לישון מרוקן.

“סיימנו להיום” אומר הד”ר וקוטע את מחשבותיי “תעצור אצל הדס ותקבע תור המשך.”

אני מודה לו בנימוס ויוצא מהחדר, מגניב מבט אחרון לנעמה שמחייכת בביישנות ויוצא, עוצר בקבלה ” ד”ר כהן אמר לי לקבוע תור בהקדם להמשך טיפול” היא מהנהנת ומסתכלת במחשב “שבוע הבא ביום ראשון בשעה 12.45” היא שואלת ואני מאשר, הטיפול היום עלה 750 ש”ח, אני מוציא את האשראי של אבא משלם ומודה לה, לוקח את החליפה והכובע ויוצא לרחוב.

מה היה פה עכשיו אני תוהה לעצמי, מרגיש חרמן מתמיד, אלך ברגל לישיבה אני חושב ומתחיל לצעוד בנחת 25 דקות הליכה ברוח הירושלמית הקרירה תעשה לי טוב, משחזר לעצמי מה שקרה ומחייך בסיפוק.

מגיע לישיבה מחוייך עולה לחדר ופוגש את מוישי, מוישי הוא חברי הקרוב עוד מהילדות גדלנו באותה שכונה ולמדנו באותם מוסדות תמיד אהבתי את מוישי והוא ראה בי מעין דמות לחיקוי והערצה, הוא מגיע ממשפחה חרדית קלאסית בבני ברק 9 ילדים בלי הרבה כסף בבית ותמיד אהב להיות אצלי ולהנות מהתנאים הטובים שגדלתי.

היינו בקשר מעולה וסיפרנו הכל אחד לשני, מוישי נמוך יחסית ורזה, פנים של ילד מתוק כזה.

בלילות מסויימים מתוך חרמנות לפעמים הייתי מפנטז גם עליו ,איך הוא משרת אותי ומפנק לי את הגוף.

“מאיפה אתה חוזר?” הוא שואל, “רופא שיניים” אני עונה בקול מוזר עם חצי פנים רדומות עדיין, “ולמה החיוך?” הוא שואל “סתם” אני עונה “הכל טוב” והולך לחדר.

הימים עד ראשון עברו לאט כמעט שכחתי את נעמה מהשגרה הברוכה. בשבת הייתי בבית והחלטתי שאני אחזור לירושלים בראשון לרופא שיניים ומשם לישיבה.

ראשון בבוקר אני נמרח במיטה רואה קצת פורנו ומתחרמן לי, ב- 11:00 אני מתארגן, מתקלח ויוצא באוטובוס לירושלים.

מגיע ב- 12:20 לשכונת רחביה ומגיע למרפאה.

מצלצל בפעמון שוב כמה שניות והדלת נפתחת, נכנס לחדר קבלה וניגש להדס “הי יש לי תור ב12:45 ד”ר כהן” אני אומר. “אין בעיה תמתין הוא יקרא לך” ממתין בלי סבלנות מחכה כבר לראות שוב את נעמה.

“ישי” אני שומע קול שונה וניגש לחדר, אישה חרדית עם מטפחת מקבלת את פני “הי אני אורה, נעמה נסעה לחופשה באמריקה לשבועיים אני מחליפה אותה.”

אני מרגיש אכזבה פושטת בליבי כמה פנטזתי לפגוש שוב את נעמה. אני נשכב בחידלון על המיטה, ד”ר כהן נכנס ומתחיל לעבוד.

שעה וחצי עוברות לאט כמו נצח והוא מודיע “סיימנו שורש אחד.”

“נשאר עוד שורש ועקירה, תעבור אצל הדס ותקבע תור המשך” הוא אומר, ואני מהנהן ויוצא, “הי הדס אני צריך תור”.  “אין בעיה” היא אומרת “יום שלישי הבא” היא מציעה ואני מסרב בתואנה של חתונה לחבר לא רוצה לקחת סיכון שנעמה לא תחזור “שני אח”כ” היא מציעה בשעה 18:30 ואני מאשר.

 2300 ש”ח הפעם זה עלה, אני מוציא אשראי ומשלם. מודה בנימוס ויוצא.

חוזר מצוברח לישיבה.

שבועיים עוברים בעצלתיים אני בשגרת היום יום עד ליום שני בבוקר. אני קם בשמחה מצב רוח בשמיים וסופר את השעות לצהריים.

בשעה 17:30 מתחיל להתארגן, מחליט להשאיר את החליפה בישיבה הפעם מרגיש חופשי יותר, משפריץ על עצמי קצת שאנל ויוצא, עולה על האוטובוס ויורד ליד המרפאה, מצלצל בפעמון ממתין ונכנס להדס “הי” אני אומר “שלום ישי” היא משיבה “תמתין בבקשה, ד”ר כהן הכניס לעזרה ראשונה דחופה הוא יסיים ותיכנס” יושב בחוסר סבלנות וממתין מתפלל שנעמה אכן חזרה ולא אתאכזב שוב, 18:45 ועדיין הדלת סגורה.

מתחיל לאבד סבלנות, 18:55 הדס קמה ואומרת “אתה המטופל האחרון היום, אני יוצאת, כשהד”ר יסיים תיכנס לחדר.”

19:05  שומע את הדלת נפתחת וקם, גבר מבוגר יוצא מהחדר, “ישי” אני שומע קול מוכר והלב מתרונן “כן אני בא” אני משיב, משתדל שההתרגשות לא תישמע בקולי.

נכנס לחדר “שלום” אני אומר, “היי” הד”ר משיב “אני יוצא להכין קפה 2 דקות”,  “אוקיי” אני אומר ונשכב על המיטה.

“מה שלומך?” נעמה שואלת “בסדר” אני משיב, אוזר אומץ ושואל “איך הייתה החופשה?” היא מסתובבת ונראית מופתעת לרגע “היה נחמד” היא עונה, “ההורים שלי רוב השנה שם” היא מספרת “רק בחגים מגיעים. ואיפה את גרה עכשיו?” “יש לנו דירה פה בשכונה אני גרה שם עם 2 חברות מאמריקה שבאו גם ללמוד בארץ.”

הד”ר נכנס ומתחיל לעבוד, אני מהופנט על נעמה כמו נמצא בעולם אחר, “ישי ישי” אני שומע ומקיץ כמו מחלום “אתה כל הזמן סוגר את הפה היום נראה שאתה לא מרוכז היום”.  הד”ר כועס ואני מתנצל בהמהום, קולט שנעמה מחייכת לעצמה ומגניבה לי קריצה, אני הוזה או שזה אמיתי תוהה לעצמי ומשתדל לשמור על ריכוז.

לאחר שעה של טיפול הד”ר מכריז “סיימנו את הטיפול שורש, חשבתי לעשות גם עקירה היום אבל כבר מאוחר ואני חייב ללכת, אולי נעמה תסכים לעקור?” הוא שואל, ואני מתפלל ומקווה שתאשר, נעמה מתלבטת עם עצמה רגע ואומרת “אבל עדיין אף פעם לא עשיתי לבד”.  “את תהיי בסדר” הוא קובע, “אם ישי יסכים כמובן”
ושניהם מביטים בי, אני מהנהן חלושות ומרגיש את איברי מתקשה בחדות, “טוב בהצלחה סומך עלייך נעמה” אומר הד”ר “תנעלי אחרייך” ויוצא.

נעמה עם הגב אלי אומרת “אני מקווה שאתה בסדר עם זה אני מסיימת השנה את הלימודים ואת הסטאז’ ככה שבעיקרון עוד שלושה חודשים אני כבר יכולה להיות רופאת שיניים”. “זה בסדר אני סומך עלייך” אני אומר בביטחון, מתפלא על האומץ שלי לדבר ככה לנעמה, “תודה אני מעריכה מאוד” היא מסתובבת אלי ומחייכת, “אתה לא תתאכזב” היא מבטיחה, “אני בטוח” אני משיב בחיוך.

בראשי כבר רצים דמיונות איך אני משכיב אותה לזיון פרוע על מיטת הרופא, אך היא נכנסה למוד רציני ומתקרבת לפי עם הכלים “לא לזוז” היא מבקשת ואוחזת בפי, “זה יכאב קצת” היא לוחשת ומעבירה ליטוף מרופרף על לחיי, מסתכל בעיניה ומחייך “אני בסדר” משיב לה בקול רועד.

היא מכניסה יד לפי ומנסה לעקור ללא הצלחה, שוב מנסה ולא מצליחה, “לא מבינה למה” היא ממלמלת לעצמה בכעס, “סליחה ישי אני ממש מצטערת חשבתי שאני מוכנה כבר אבל כנראה שלא” עצב ואכזבה על פניה “סליחה סליחה” היא חוזרת ואומרת, אני מושיט יד ותופס את ידה רכות, “נעמה תירגעי הכל בסדר” אני אומר “זה מלחיץ פעם ראשונה ואני בטוח שאת מסוגלת, את פשוט צריכה להירגע קצת ואני בטוח שתצליחי, אני מאמין בך” אני מוסיף ברגש.

מופתע מעצמי על התעוזה שלי לאחוז בידה ולדבר כך, אך החיוך שעלה על פניה השרה בי ביטחון.

“בואי שבי רגע לידי תירגעי כמה דקות וננסה שוב ואני בטוח שתצליחי” אני אומר לה משחרר את ידה ומפנה לה מקום במיטה, היא מתיישבת בקצה בעדינות ומסדרת את השמלה, “רוצה כוס מים?” אני שואל, “לא אני בסדר” היא עונה, אני מרגיש שהרגל שלי בטעות נוגעת בקצה ישבנה, מזיז בעדינות מעט אחורה ומרגיש איך נעמה הולכת אחורה גם ומתחככת שוב ברגלי, אני מחליט לנסות לתפוס יוזמה ומניע את הרגל מעט ומביט על פניה, היא מתחילה לזוז בעדינות מחככת את ישבנה ברגל שלי.

מיישרת אלי מבט ואומרת “אני מוכנה בא ננסה שוב” אני נשכב, היא מתקרבת ביד יציבה אוחזת את המלקחיים ובמשיכה חזקה עוקרת את השן בהצלחה.

“כל הכבוד אני מריע, אלופה” היא מחייכת בגאווה ומניחה את השן, “מסכן זה בטח כואב” היא אומרת ומניחה לי פד על מקום העקירה, היא גוחנת לפי וגופה נצמד לשלי אני מרגיש את מותניה לוחצות על רגלי ומניע אותה בעדינות עליה, נראה שהיא נהנית ולוקחת את הזמן, בידה השנייה כאילו בטעות מונחת על פני ואצבעותיה מטיילות על פני.

“סיימנו” היא אומרת, “לא לאכול כלום 3 שעות ודברים קרים מאוד להימנע עד הבוקר” היא יורה בקצרה.

לוקחת דף קטן משרבטת מספר “זה המספר האישי שלי, אם הדימום לא עוצר או שיש כאב חזק או לכל דבר חריג אחר” היא אומרת בקול נמוך וזיק שובב מעורב בביישנות מרצד בעיניה. “תודה רבה נעמה” אני עונה וקם מהמיטה “אני מעריך מאוד” מקווה שהיא לא רואה את הבליטה האדירה במכנסיי, “תודה לך על האמון” היא עונה ומשפילה מבט למכנסי, מסתכלת כמו נדהמת “היה לי העונג לעזור” אומרת קורצת ומסתובבת חזרה.

“להתראות נעמה” אני אומר ויוצא מהמרפאה.

מה היה פה עכשיו????

אני בהלם מעצמי ומהסיטואציה מרגיש רטיבות קלה במכנסיי, נשען על ספסל מול המרפאה ומוציא סיגריה, אני מבחין בנעמה יוצאת מהמרפאה ונועלת את הדלת, היא כל כך יפה שזה מטריף אותי, מתאפק לא לרוץ אליה. נעמה מסתובבת, אני מוציא את הטלפון מהכיס ומתחיל להתעסק שלא תבחין שאני מביט בה. אני מציץ לרגע לכיוונה ומבטינו מצטלבים אני מחייך לשלום וחוזר לטלפון היא מסמיקה ומתחילה ללכת.

גומר את הסיגריה וצועד לישיבה ברגל, המחשבות נושאות אותי לשעה המופלאה שעברתי עכשיו, אני מגיע לישיבה עולה לחדר נכנס להתקלח, יוצא מהמקלחת נשכב במיטה אין לי חשק לרדת לבית המדרש, מוישי החברותא שלי עולה אחרי חצי שעה לראות מה איתי אני ממלמל לו שאני מרגיש לא טוב ומסתובב לקיר ונרדם….

2:45  בלילה אני מתעורר ומסתכל בטלפון יש לי הודעה ממספר לא מזוהה משעה 23:17, נכנס להודעה: “הי ישי מה שלומך? רציתי להתעניין איך אתה מרגיש? מקווה שלא הכאבתי מדי.”

אני מסתכל נראה לאחרונה לפני 17 דקות.

בהחלטה של רגע כותב: “ערה?”

וממתין, 8 דקות עוברות בעצלתיים ואז: “כן, יצאתי מהמקלחת. איך אתה מרגיש?”

“בסדר יותר טוב, חזרה התחושה לפה😉”

“שמחה לשמוע, לילה טוב”

חושב עם עצמי רגע ומחליט לקפוץ למים בתקווה שזאת לא התאבדות….

“נעמה שמחתי להיות הראשון שעובר תחת ידייך, עשית את זה נהדר ואני בטוח שתהיי רופאה מצויינת ומקסימה”

וי כחול היא קוראת, ואז מקלידה התנתקה מקלידה שוב, אני מבין שהיא כותבת ומוחקת וכותב לה

“נעמה הכל בסדר תרגישי חופשייה לכתוב הכל” ומקווה שאני לא מגזים.

“חחח” היא מגיבה ומתנתקת.

אני מחכה עוד כמה דקות ומחליט להניח לה ולא להציק.

מסתובב לצד השני ומנסה להירדם.

המחשבות סוחפות אותי הרחק מהישיבה למיטת הטיפולים.

מסתכל על השעון 3:51, מייאש רואה שאני כבר לא הולך להירדם קם מהמיטה לובש חלוק ולוקח את חבילת הסיגריות, עוצר במכונת פחיות ומוציא פחית קולה קרה יוצא לספסל מחוץ לישיבה ומתיישב.

הרוח קרה החושך כבד ורק אצלי בלב הרגשה חמימה ומרגשת.

פותח את הטלפון נכנס לוואסאפ, נעמה מחוברת

מחליט להמר וכותב:

“גם את לא נרדמת???😢”

באותו רגע זה נהיה וי כחול והיא מקלידה.

“כן, ממוטטת מעייפות אבל הראש לא נותן מנוח.”

“עקירה מטלטלת😉” אני כותב

“חחחח גדול” היא מגיבה.

“אין לך מושג עד כמה, האמת שאני ממש פחדתי מהפעם הראשונה שאצטרך לעקור שן, אני כל כך עדינה ואף פעם לא הכאבתי למישהו, שמחתי היום כל כך שזה היית אתה ושהיינו לבד, וממש תודה על איך שהרגעת אותי ותמכת בי זה היה מחמם ומחזק.”

“וואו אני שמח לשמוע” אני כותב לה “ואגב היה לי כיף להסתכל עלייך כשעשית את זה הפנים שלך היו מלאות בחמלה ורגש, וחוץ מזה שאת ממש ממש יפה.”

2  דקות ואין מענה, אני מתחיל להתחרט שכתבתי ואז..

“תודה גם אתה ממש חמוד שמחתי לשם שינוי לטפל במישהו חמוד😉 האוכלוסייה אצל ד”ר כהן בגלל המחירים שלו מאוד עשירה ומבוגרת בדרך כלל ואז אתה הגעת ונהיה לי אור בעיניים.”

“האמת שאני עכשיו בתקופה די קשה, השותפות שלי לדירה באמריקה עכשיו לשבועיים וחצי ואני מרגישה די בודדה.”

“רוצה שאקפוץ אלייך” שאלתי, אני מנסה את מזלי.

“לא חושבת שזה מתאים ישי, בכל זאת אתה בחור ישיבה ואני בחורה חרדית.”

“תודה שהקשבת והיית איתי אני הולכת לישון יש לי מחר עבודה, לילה טוב”

“לילה טוב” אני עונה.

מדליק את סיגריה, מעשן ועולה למיטה, השעון מראה 5:06 אני קורס למיטה ונרדם.

לקריאת עוד סיפורי סקס חרדים מאת א. בר אוריין