לקריאת הפרק הקודם: מלחמת המפרץ – פרק 1
היום התחיל רגיל. הגעתי למשרד, התיישבתי על המחשב והתחלתי לעבוד: לצפות בהודעות, לענות לאימיילים, לקבוע ולהשתתף בפגישות. היום הזה הופך לסיוט, לפחות עד שמונה בערב.
אני נכנס לחדר הישיבות בקומה ה-40, מתיישב, פותח את המחשב, עסוק בפגישה שעומדת להתחיל, ואז קול נשי נשמע בחדר:
“היי, אני חושבת שאני הזמנתי את החדר הזה לשעה הזו.”
אני מרים את ראשי, בכוונה לתת לדוברת פרצוף של ‘מי לעזאזל את חושבת שאת מדברת, אני הסמנכ”ל פה’. ואז אני רואה מולי את אחת מהנשים הצעירות הכי יפות ששנים לא ראיתי כמוה: בגובה מטר ושבעים, שיער שחור חלק ארוך, עיניים כחולות גדולות, פנים מושלמות, סימטריות לחלוטין, שפתיים מושלמות שאודם אדום מלטף בעדינות אותן. לבושה בחולצה לבנה צמודה שלא מסתירה את החזה הלא בינוני ולא גדול שלה, מותניים נעולות בחצאית שחורה צמודה שמחמיאה לישבן המוצק שלה.
כשאני מרים את המבט שלי, היא קופאת, מבינה שאולי עשתה טעות. בכל זאת, הפנים שלי מרוחות על השלטים בבניין, אני אחד מהמייסדים.
“או, סליחה, מר גל, לרגע לא זיהיתי אותך”, היא אומרת.
“שון, תקראי לי שון. מה שמך?”
“אני ירדן, חדשה פה, מהכספים.”
“נעים מאוד, ירדן. איזו ישיבה יש פה?”
“סיכום חצי-שנתי של המאזן.”
“אז אני במקום הנכון. נחמד להכיר אותך.”
היא בקושי נשמה. ידעתי שאני עושה את זה לחלק מהנשים בחברה, אבל מדיניות האפס סובלנות שקבענו מנעה ממני להציץ לכיוונה או לדבר בשפה שאולי תישמע לא מכבדת. איפה הימים שיכולתי לומר לבחורה ‘מותק, את נראית פגז היום’? כמה זיונים היו לי בתקופה הזו. אבל התקופה הזו חלפה, ומספר תביעות ששילמתי עבורן לא מעט בגרו אותי. ובכל זאת, הבחורה היפהפייה שלפניי הייתה קצת מעבר ליכולת שלי.
“תשמע, מר גל, אני ממש מצטערת שהרמתי אולי את הקול”, היא אמרה בגמגום.
“שוב, זה שון, ואל תחששי. את בסך הכול חדשה, תלמדי בהמשך מי זה מי פה.”
לחדר החלו להיכנס כל חברי ההנהלה, והישיבה התנהלה כסדרה. ירדן נתנה סקירה לתחום חדש של החברה שהחל לצמוח, והייתי מרוצה, חוץ מדבר אחד שהעלה את חמתי: לא עשו בדיקה מסוימת שאם היו עושים, היו מגלים שאולי אנחנו חשופים לתביעות של קופירייט. היא גמגמה תשובה לא ברורה, ואני וחברי הצוות עשינו לה את המוות, כמעט מביאים אותה לדמעות, אבל לבסוף היא נתנה תשובה שהייתה מקובלת וצריכה בדיקה נוספת.
הישיבה הסתיימה. חזרתי לחדרי לעוד ישיבות והחלטות. בשעה שמונה החלטתי שדי ויצאתי לכיוון חדר הכושר במשרד. דאגתי לתנאים לעובדים, ככה שמרתי על כוח האדם שלי שנים.
בדרך לחדר הכושר, עברתי וראיתי אור באחד מהמשרדים. אני תמיד אוהב להציץ ולראות מי נשאר ומה הוא עושה. בחדר שנכנסתי אליו היה שקט. בדיוק עמדתי לסגור את האור, כששמעתי מהשולחן בצד גניחות קלות. לא היה ספק, מישהו או מישהי שיחקו בעצמם.
עכשיו, הניסיון שלי היה לצאת מהחדר ולא לומר דבר. כשעמדתי ביציאה, קלטתי את השם על החדר: ירדן קון. פאק, הילדה מהבוקר. היה בי משהו שרצה לראות איך היא נראית ומה היא עושה, אבל שוב, הניסיון שלי מנע ממני להיכנס בחזרה לחדר.
הסקרנות שלי גברה. נזכרתי שהייתה לי גישה למצלמות בחברה. בדיוק כשעמדתי להיכנס להן, נכנסה שיחה חשובה, והמחשבה נשכחה.
למחרת בבוקר, כשישבתי בחדרי, היא עברה במסדרון, לבושה בשמלה צמודה ומחמיאה. שמתי לב שלא מעט ראשים הסתובבו, גם של נשים. ונזכרתי במחשבה להיכנס למצלמות.
לקח לי בערך חמש דקות למצוא את המצלמה הנכונה. רוב המצלמות במשרד לא מופנות ישירות לקוביות או לחדרים, הן שם למטרת אבטחה בלבד, אנחנו מכבדים את הפרטיות. אבל מצלמה אחת הייתה מול החדר שלה, והשתקפות של השולחן שלה נראתה ברורה.
ירדן ישבה ברגליים מפוסקות רחב. החצאית שלבשה אתמול הייתה פתוחה רחב, ראו את איבר מינה החלק, חשוף לגמרי. היא הצמידה ויברטור קטן לקצה שלו ושכבה אחורה, נותנת לעצמה להגיע לסיפוק. התמונה לא הייתה הכי ברורה, אבל לא היה ספק מה היא עשתה.
פתאום אני קולט שהיא מורחת את הגמירה שלה על חפץ עגול, מתיישרת ויוצאת עם החפץ מהמשרד שלה לכיוון המשרד שלי. אני עוצר את התמונה וקולט שהחפץ הוא העכבר של המחשב שלי, שאותו אחזתי בדיוק באותו זמן.
הרמתי את העכבר לכיוון האף שלי, מריח את השאריות של הגמירה שלה. האישה הצעירה הייתה משהו שלא ציפיתי למצוא במשרד שמקפיד על נהלים כמו שלנו.
החלטתי להפוך אותה לפרויקט. שנים לא היה לי משהו כמוה. אתם בטח שואלים מה זה פרויקט במונחים שלי? מאז הסקס שהיה לי במלחמת המפרץ, הפכתי לחובב של משחקי שליטה, ומידי פעם היו לי חברות ששיחקנו במשחקי שליטה. מכיוון שירדן עשתה צעד לא מובן מאליו של סימון העכבר שלי, ידעתי שיש עם מה לשחק.
סידרתי לעצמי פגישה איתה לשוחח על העבודה, שעתיים שלמות. נעלתי לנו כששלחתי את ההודעה, כמעט מיד היא השיבה שמאשרת.
הפגישה הלכה טוב. היא כל הזמן חייכה כשנגעתי בעכבר והעברתי את המצגת. מידי פעם היה רעש של זמזום קטן שהיה שקט בחדר. ידעתי היטב מה זה, אבל לא עשיתי כלום.
לקראת סוף הפגישה, היא התכופפה כלפי, חושפת את החזייה שלה שלא הסתירה את החזה המושלם שלה. היא הרימה את הראש במהירות, יודעת שתתפוס אותי מסתכל, ואז נתנה חיוך קטן.
היא עמדה לצאת מיד לאחר העובד שלי. אני מקפיד שדיונים יהיו רבי משתתפים ולא לבד.
“את יכולה להישאר שנייה, ירדן?”
היא הסתובבה. החזקתי את העכבר צמוד לאף שלי לשנייה.
“יש לזה ריח טוב, ירדן. רוצה להריח?”
היא קפאה במקום, הפנים שלה הפכו לוורודות ואחר כך אדומות.
“המ… שון, אני יכולה…”
“שקט. בעוד חמש דקות אני מצפה למצוא במגירה של השולחן שלי את ההלבשה התחתונה שלך.”
קמתי ויצאתי מהחדר מבלי לומר לה מילה נוספת. כשחזרתי לאחר רבע שעה, פתחתי את המגירה, והתחתונים והחזייה שלה נחו שם.
כתבתי על החזייה בטוש: “אין צורך בי יותר וגם לא בשותפה שלי, וזה המספר הפרטי שלי.”
ראיתי את ירדן בעמדת הקפה, היא נתנה לי מבט של ‘בוא תמשיך’.
“שכחת את התיקייה אצלי במשרד”, אמרתי.
היא נעה במהירות לחדר שלי ויצאה עם שקית שכנראה הכילה את הלבוש התחתון שלה.
“תודה, מר גל, הבנתי מה שביקשת. נעשה פגישת המשך.”
הכול בצורה קרה ולא כזו שמעידה על משהו. חייכתי. לקח לה שעה לפני ששלחה הודעה לטלפון שלי:
“היי, מה עכשיו?”
ותמונת עירום מלא שלה בשירותים של המשרד. ואוו, כזו בחורה סקסית מזמן לא ראיתי: חזה מושלם עם פטמות ורודות בדיוק באמצע, גוף שזוף ללא פסי שיזוף בשום מקום, בטן עם ריבועים, ואיבר מין מושלם, חלק למשעי, שום סימן של קעקוע או משהו, אבל למעלה בכוס ראיתי פירסינג ועגיל קטן ובהיר.
“עכשיו תמחקי את התמונה, ואם תעשי משהו בלי שאבקש, לא נמשיך.”
“סליחה”, הייתה התגובה המיידית שלה, והתמונה נמחקה (כמובן ששמרתי אותה לפני).
כשעברנו למשרדים, סידרתי לעצמי פינה ששייכת רק לי. הייתה לי יזיזה אדריכלית, זה לסיפור אחר. בקומה הזו היה מתקן לקניית חטיפים שהסתיר כניסה לחדר. רק על ידי קוד שהיה אצלי פלוס מפתח מיוחד היה פותח אותו.
ומה היה בחדר? בדיוק מה שרואים בסרטים של סאדו-מזו: הכול מעץ, עם מקומות לקשירה, תלייה וניקוי. בצד, המון ציוד מתאים: פלאגים אנאליים, מוטות, שוטים מכל מיני סוגים, מצבטי פטמות ועוד ועוד.
בשנים שהייתי במשרד, אף בחורה מהמשרד לא זכתה להיכנס לשם, רק ידידות יזיזות שלי ואשתי. אבל בו, לא נקדים את המאוחר. לאחר כמה ימים, ירדן הייתה מגיעה למשרד ללא חזייה או תחתונים, ויכולתי להריח את החרמנות שלה. גם כמה גברברים במשרד החלו להתעניין בה יותר. ידעתי שהיא על הקצה.
בערב שהלכתי, השארתי לה על השולחן מתנה: פלאג אנאלי וסוג של ויברטור קטן, שניהם נשלטים על ידי שלט. שלחתי לה הודעה:
“יש לך מתנה בשולחן, נא להשתמש בה.”
לקח לה יום לענות:
“היי, מוכנה.”
עניתי:
“מותר לך לחזור ללבוש הלבשה תחתונה, אבל הציוד תמיד עלייך בזמן העבודה. אחרי העבודה, החלטה שלך.”
למחרת הגעתי לעבודה. הייתה לנו פגישה עם הצוות, היא ישבה רחוקה, והייתי עסוק בפגישה. באיזה שלב היה קטע של הצגה משעממת שלי, היה פחות עניין. הוצאתי את השלט שהיה מחובר למחזיק המפתחות שלי, שלא יהיה חשוד, ולחצתי על הרטט של הפלאג האנאלי.
לשנייה היא קפצה. זה שלידה הבחין ושאל אם הכול בסדר. היא התעשתה מהר וחזרה לשבת. הפעלתי את הרטט של איבר מינה, ראיתי שזה משפיע, אבל היא הצליחה להחזיק מעמד. ככה, במשך שעה, שיחקתי בה בשני הקצוות, לפעמים גם שניהם ביחד.
היא החזיקה יפה מעמד, אך יצאה פעמיים לשירותים, אז הפעלתי את הרטט בעוצמה. זה שעשע אותי. בסוף הדיון, היא הגיעה אליי ולחשה:
“תוכל להפסיק?”
“רק התחלתי, תתרגלי. עכשיו זה יפעל בחצי שעה ללא הפסקה. את צריכה להבין מי שולט, זה כל המשחק.”
הפעלתי את הרטט, היא בקושי נשמה ובקושי הצליחה להגיע למשרד שלה. לאחר חצי שעה, הרטט הפסיק.
שלחתי לה הודעה להגיע בסוף היום לקומה ליד המכונה שלי. לא היה אף אחד בסביבה.
“ירדן, חמודה, עכשיו אני שואל בצורה הכי ישירה שתוכלי לשמוע ממני: את רוצה להמשיך במשחק שלנו? אני מחפש מישהי כנועה.”
“כן, אני רוצה, אבל היה לי קשה…”
“בלי אבל, כן או לא. השלבים הבאים יהיו לא פחות כואבים, גם מהנים.”
היא הססה ושתקה כמה דקות, לבסוף אמרה:
“כן, אני מוכנה.”
לחצתי על הקוד, והדלת הסודית נפתחה. נכנסנו פנימה. היה שם חדר ראשוני להתארגנות עם ארונות ומקלחות, אפילו חדר נוסף לתיעוד. לפני לא יצא לי להפעיל אותו, אבל שקלתי. המטרה היא קודם להושיב את הבחורה לשיחה של גבולות, מה מותר ומה אסור, ומה מילת הבטחון.
נכנסנו, והדלת ננעלה.
“בואי, שבי פה. לפני הכול, אני רוצה לסגור איתך גבולות. מה מותר ומה אסור.”
“ואוו, אתה ממש רציני. המזל שלך שאני לא זרה לסאדו, להפך, אשמח להיות שפחה שלך.”
“אוקיי, אז את מבינה שאת פה להיות צעצוע לרצונות שלי?”
“כן”, היא ענתה. “מעכשיו, כן, אדון.”
“כן, אדון”, היא חייכה. חשבתי לעצמי, מעניין אם תמשיכי לחייך.
“מילת הבטחון שלנו היא ‘נחש צפע’.”
“נחש צפע, זה ממלחמת המפרץ, נכון? עוד לפני שנולדתי, שמעתי על זה.”
“צודקת. עכשיו, חוקים אין כאלו. את הצעצוע שלי, אני יכול לעשות בך כל מה שאני רוצה, בכל חור שאני רוצה.”
“אפשר לבקש משהו, אדון?”
“כן.”
“בלי קקי.”
“ברור, אני גם לא בעניין.”
עמדתי מולה, מסתכל עליה. היא הסמיקה כשקלטה שאני מחכה שתתפשט. היא הסירה את הבגדים ועמדה בתחתונים וחזיית תחרה דקה. המתנתי בלי לדבר עד שגם הם הוסרו. הייתי קרוב אליה, הריח שלה היה משכר, והמראה עוד יותר. קרבתי לצוואר שלה, שמתי רצועת עור וסגרתי אותה, מושך אותה ברצועה לחדר הפנימי.
היא הלכה, ראו שבחשש, פנימה. כשראתה את החדר, אני בטוח שהיא יותר חששה. מהתקרה ירדו חבלים ורצועות לידיים. מיהרתי לחבר אותה, מרחיק את ידיה מהגוף האלוהי שלה. לא נתתי לעצמי זמן להתרכז בו, הייתי עסוק בהכנה שלה.
הרגליים גם נקשרו לרצפה ברצועות עור, ומשכתי את החבלים, מעלה אותה לאוויר, שהיא תלויה כעשרה סנטימטרים מהרצפה. היא רעדה מצד לצד, לא הייתה יציבה. לאחר שמתחתי את החבלים, היא התייצבה. עכשיו נותר לי להסתכל.
ירדן הייתה מדהימה, בת 23, ללא טיפת שומן בגוף, פנים של מלאך. לא היית חושב שהיא בעניין של סקס כמו שתכננתי לה. שפתיים מושלמות, עיניים כחולות ים, חזה צעיר בולט זקור, פטמות ורודות עגולות, ואיבר מין חלק למשעי, שעגיל קטן נראה בחלק העליון שלו.
העברתי יד על הגוף המושלם שלה, שערה לא הייתה לה. היא רעדה כשנגעתי בה. הסתובבתי מאחוריה, מסתכל על הישבן המוצק והיפה שלה, הרחבתי את הלחיים לחשוף את הקצה של הפלאג האנאלי שהיה תקוע בתוכה.
שיחקתי בו ומשכתי אותו מתוכה, הנחתי אותו בצד. היא נשמה לרווחה. שלפתי גם את הוויברטור מהכוס שלה.
לקחתי גאג כחול וסימנתי לה לפתוח את הפה. היא צייתה. סגרתי את הפלאג, נותן לה להתרגל, דבר שקרה מהר.
העברתי את ידי על הגוף המושלם שלה, צובט את הפטמות המושלמות בחוזקה, מושך אותם החוצה. היא גנחה מכאב. חיברתי מצבטים לכל פטמה, לא הכי חזק. באתי מאחוריה, מסתכל על הישבן הסקסי שלה, לקחתי מוט כמו וו של פתיון לדגים שבקצה עיגול עגול גדול, מרחתי עליו חומר סיכוך ושיחקתי בפי הטבעת שלה, דוחף אותו לתוכה. היא התכווצה, אבל לאחר מספר דקות הלחץ שלי עבד, והעיגול הגדול נעלם בתוכה, משאיר את המוט בחוץ. משכתי אותו כלפי מעלה, מוודא שהוא ממש תקוע בתוכה, חיברתי אותו לתקרה בעזרת חבל, מושך אותו עד כמה שהיא יכלה לקבל.
היא השמיעה קולות. שחררתי את הגאג.
“אדון, זה כואב לי”, היא אמרה.
“רוצה להפסיק, תאמרי.”
“לא, אדון, לא רוצה, רק שתחרר קצת.”
הורדתי קצת את המוט, והיא נשמה לרווחה. לאחר מספר דקות, משכתי שוב, היא התכווצה שוב, אבל לא ביקשה להפסיק.
שמתי מול הכוס שלה ויברטור עגול שרק מגרה ללא חדירה והצמדתי אותו לקצה של הכוס שלה, משחק במיקום עד שמצאתי את הדגדגן. היא יללה מעונג.
קיבעתי את המיקום והלכתי אחורה, מסתכל עליה. המחזה היה מדהים, הזין שלי עמד זקור. היא הסתכלה ישר לעיניי, וראו שהיא מגורה ברמות. כל הגוף שלה רעד.
החזרתי את הגאג והבאתי מצלמה מולה. למעשה, היו בחדר כמה מצלמות חבויות. מטרת המצלמה האחרונה זה לגרום לה לפחד ולהגביר את הריגוש, דבר שעבד כמו פלא. היא יללה, ניסתה לדבר, אבל לא אפשרתי לה הפעם.
לאחר רבע שעה, שבה היא מגיעה לאורגזמה אחר אורגזמה, הרעש שלה התחלף לגניחות רמות. ידעתי שהמצלמה כבר לא משנה לה והורדתי אותה.
ירדן גמרה שוב ושוב. רציתי את זה לפני שנעבור לשלב שלי. ספרתי לפחות 5 אורגזמות, כנראה שהיו יותר, לפני שניתקתי את הוויברטור מהכוס שלה.
שחררתי את הגאג.
“נו, שפחה, איך את?”
“ואוו, אדון, אני בעננים. למה צילמת אותי?”
“זה משהו שלי, שפחה. תגלי בעתיד, אולי, אם תהיי טובה.”
“בסדר, אדון.”
עמדתי מולה והתפשטתי לגמרי. היא ליקקה את הלשון שלה כשראתה את הזין שלי. חייכתי לעצמי, מצאתי צעצוע טוב, חשבתי לעצמי.
כשהיא עדיין עם המוט בתחת, הרמתי את רגליה לגובה מטר ועשרים לערך מהרצפה ואת ידיה הורדתי, ככה שהייתה תלויה בגובה הזין שלי כמו סופרמן.
היא רעדה קצת, הרימה את ראשה. נעמדתי מולה, שהזין שלי מול הפנים שלה. היא הרימה את הראש, חייכה ופתחה את הפה.
“רק, שפחה, את צריכה לבקש אישור.”
“סליחה, אדון, אני יכולה למצוץ לך, אדון?”
קרבתי את הזין שלי לפה שלה. היא פתחה אותו רחב ומצצה את הקצה. כל כך נהניתי מהתחושה של הפה המתוק שלה על הזין שלי. עברו כבר שנים מאז שהייתה לי בחורה כמוה. היא פתחה את הפה רחב, מאפשר לזין שלי להיכנס. המצב היה כל כך מגרה, מזמן לא שלטתי ככה בבחורה. הפה שלה ננעל, והיא מצצה.
חדרתי עוד ועוד לתוך הפה שלה עד שהגעתי לגרון. לשנייה ראיתי אותה מתמודדת עם אפקט ההקאה, אבל להפתעתי, לא להרבה זמן. הזין שלי נכנס לגרונה. התחלתי להניע את האגן שלי קדימה ואחורה, מזיין את גרונה. מכיוון שהייתה תלויה באוויר, היא נעה ביחד איתי. ממש זיינתי את גרונה שהיה צר ומהנה. במשך כמה דקות זיינתי את גרונה, נותן לה זמן לנשום בין חדירה לחדירה. אחזתי בלחייה, מרים אותה שתסתכל לעיניי, והקצב התגבר.
זה היה זיון גרון, כמו שצריך. ירדן מצצה טוב, והרגשתי שאני עומד לגמור.
“אני גומר, שפחה, תתכונני לבלוע.”
היא עשתה רק ‘הממ…’ כזה. קימרתי את הגב אחורה וגמרתי. פאק, זה היה טוב. הלחץ באשכים, השחרור לפה שלה, המראה שלה מנסה לבלוע כמה שיכלה, כשכל הפה שלה מלא בזרע, לא פחות מסרט כחול של סאדו-מזו.
הזרע שלי ביחד עם רוק שלה נפלו לרצפה. היא הציגה את הפה שלה מלא בזרע ובלעה. פותחת את הפה לגל נוסף שלי, היא בלעה גם את הגל הנוסף. לאחר כמה דקות, המשיכה לנקות את הזין שלי מהזרע.
הורדתי אותה לרצפה, בלי שאבקש, היא ליקקה את השאריות שנפלו לרצפה. שחררתי את הוו שהיה תקוע לה בתחת ואת החבלים מהידיים.
“מה עכשיו, אדון?”
“מה את רוצה?”
“כואב לי הגוף, אדון. הייתי מתה לזיון אמיתי בכוס שלי, אבל כואב לי.”
“זה מובן, שפחה. את עוד מתלמדת, אנחנו יכולים לעצור, תאמרי את המילה.”
“נחש צפע.”
חייכתי אליה, עזרתי לה לקום. הגוף הסקסי שלה עשה לי את זה, היא עמדה צמודה. הגוף המושלם שלה עשה לי את זה והעיר את הזין שלי.
“אני אשמח לסיבוב, אבל בלי משחקים.”
נשכבתי על הגב, מסמן לה להצטרף. היא חייכה, אחזה בזין הזקור והחדירה אותו לתוכה. היא הייתה סופר צרה, והתחושה הייתה מדהימה. היא החלה לרכב עליי, עולה ויורדת.
אחזתי בשדיים המושלמות שלה לתמיכה, והיא פשוט זיינה אותי. הכוס המושלם שלה בלע את כל האיבר שלי, והזדיינו בקצב איטי ומושלם.
היא החלה לגנוח בקול, מסתכלת ישר לעיניי, ואז קרבה את פיה והתנשקנו. נשיקה ארוכה ולוהטת שנמשכה דקות ארוכות, עד שהיא קימרה את הגב שלה והחלה לגמור. היא רצתה לרדת, אבל לא נתתי לה. המשכתי לזיין אותה, אוחז במותניה, עוד כמה דקות, עד שהגעתי לשיא שלי ושחררתי זרע עמוק בתוכה.
היא נשכבה עליי, אני עדיין בתוכה, מתנשמת בכבדות.
“ואוו, אתה הזיון הכי טוב שהיה לי אי פעם.”
חייכתי ולאחר כמה דקות יצאתי מתוכה. נתתי לה יד ונכנסנו להתקלח. אם לא הייתה לי שיחה מהבית, הייתי עושה איתה סיבוב נוסף, אבל אשתי חיפשה אותי ולא רציתי בעיות.
יצאנו מהחדר הסמוי, היא הלכה לכיוון אחד, אני לאוטו.
למחרת היא שלחה הודעה לנייד השני שלי שרוצה סיבוב נוסף. לצערי, לא יכולתי, הייתה לי נסיעה עסקית דחופה.
כשחזרתי לאחר שבוע, זה היה בדיוק ביום שהיה מפגש משפחות בחברה. דאגתי לא להיפגש איתה כל המפגש, שאשתי לא תרגיש במתח המיני שהיה שם.
איך שאני מגיע לבר, אני מרגיש נגיעה בכתף שלי.
“היי, שון, רציתי להכיר לך את אימא שלי.”
אני מסתובב, ורואה אישה כבת 45 לערך, לבושה בשמלה שחורה צמודה, גוף מדהים וחזה מרשים, ובום, אני קולט.
“ליאל, ואוו, מה, עברו כבר 20 שנה לפחות?”
“24 שנים, אני חושבת. ואוו, כמעט לא השתנת.”
“אימא, אתם מכירים?”
“כן, בטח. במלחמת המפרץ, הבחור הזה התחבא אצלנו כשהיו טילים.”
“ואוו, שמעתי על הסיפור הזה, ושחיפשת אותו כשאבא היה חולה.”
“נכון, אבל לא מצאנו אותו, ועכשיו הוא פה. איזה עולם קטן. מאמי, תביאי לי שתייה.”
ירדן הלכה להביא שתייה, משאירה אותי עם ליאל.
“ואוו, שון, חשבתי עליך המון.”
“גם אני חיפשתי אתכם שנה עד שוויתרתי. מה שלום נחום, בעלך?”
“לצערי, הוא נפטר לפני חמש שנים.”
“מצטער לשמוע.”
“גם אני. אז אתה הבוס שירדן שלי אוהבת לספר עליו? בחיים לא חשבתי שזה יכול לקרות.”
“עולם קטן. הילדה שלך ממש עובדת טובה.”
“לא רוצה להפיל עליך, אבל 99 אחוז שהיא גם שלך.”
לזה לא הייתי מוכן. מאיפה היא באה עם הקטע הזה? שלי? מתי? איך? ולמה?
רוצים המשך? תגיבו ואל תתביישו. יש לי מייל, תוכלו לשלוח גם שם שאלות, בקשות.
שון [email protected]
לקריאת הפרק הבא: מלחמת המפרץ – פרק 3
