קמתי בבוקר מרעש של אוטובוס שעבר ליד הספסל עליו ביליתי את הלילה.
אני לא מאחל לאף אחד מכם להתעורר מרעש זוועתי שכזה.
ביצעתי כמה מתיחות שנועדו להחזיר את החוליות בגב למצבם הטבעי.
מסביבי החלה תנועה של אנשים הממהרים למקום עבודתם, מכוניות רבות נאספו בשורה ליד כל רמזור.
ידעתי שאם אני לא אשיג לפחות כמה שקלים, הרעב יכאיב לי בקרוב. לכן אילצתי את עצמי לקום והתחלתי לעבור בין מכונית למכונית עם כוס פלסטיק מושטת קדימה.
אי אפשר להגיד שאנשים לא עוזרים. מעולם לא קרה שלא אכלתי יום שלם, תמיד הם נותנים משהו.
תוך כמה דקות אספתי כבר 8.5 שקלים והחלטתי שזה מספיק בשביל ארוחת בוקר במאפיה שממול.
פסעתי אל עבר המאפיה באיטיות, אוחז בכוח את המטבעות שלי. כשנכנסתי חייכה אלי המוכרת היפיפייה.
היא הייתה נמוכה ורזה, בלונדינית עם שיער ארוך שהיה אסוף בקוקו. פניה הסגירו את מוצאה הרוסי, והטרנינג הוורוד שלבשה העלו בי מחשבות זימה.
"מה להביא לך?", שאלה.
למרות המצב הכלכלי שלי אני מאמין שהיה לי מה להציע לבחורות. אני גבוה עם גוף שרירי וחטוב, אמנם לבוש בבגדים מרופטים שאת חלקם מצאתי בזבל, אך מאז ומעולם היו לי פנים יפות. אולי יהיה לי קשה למצוא נערה שתסכים להתחתן איתי, אבל זיון פה ושם אני תופס, ועכשיו לפי החיוכים שרצים פה אני מאמין שיהיה לי רוסיה ורודה על הבוקר.
"יש בורקס תפוחי אדמה?", שאלתי.
עיניי חדרו לתוך עיניה בעוצמה. היא לא ברחה ממני, בהתה בי בחזרה עם עיניה הירוקות.
"בוודאי שיש", אמרה, מחייכת אלי חיוך גדול, "כמה לשים?"
"אני אקח 4 בבקשה", אמרתי, מסגל לעצמי צורת דיבור נעימה על מנת להוסיף לפעולת הפיתוי שלי נדבך נוסף.
המוכרת החמודה הכניסה לשקית נייר ארבעה בורקסים והניחה את השקית על המשקל.
"שישה שקלים", אמרה.
הסתכלתי לצדדים וראיתי שהיא לבד בחנות, אבל סביר להניח שיש מישהו מאחורה שאופה כל מיני דברים.
הכנתי 6 שקל במדוייק על היד והושטתי אותה אליה, כאשר החלפנו בעלות על המטבעות אצבעותינו העבירו זו לזו מסר מפורש.
המסר הזה הספיק לי אך המוכרת לא הייתה עדיין בטוחה ולכן אמרה לי "אתה יכול לשבת לאכול כאן", תוך שהיא מצביעה על שולחן קטן שעמד שם בפינה, לרגליו שני כיסאות.
המאפיה הזאת לא שימשה כמסעדה או מקום שבו מזמינים מאפה ויושבים לאכול, היה זה בית עסק אשר הלקוחות קונים בו ומייד הולכים לדרכם. לכן אפשר לדמות את הצעתה "לשבת לאכול כאן" כ"בוא תזיין אותי גבר לבוש מרופטים שכמותך".
התיישבתי ופתחתי את שקית הנייר, ניחוח של בורקס חם באותו רגע היה הריח המועדף עלי, אפילו על ריח של אישה.
התנפלתי על הבורקסים שלי בתאווה. מלבדי לא היה אף לקוח בחנות.
המוכרת התיישבה לידי ואמרה "בתאבון, מר…", כשואלת לשמי.
"אסי", עניתי.
היא חייכה ונגעה בידי כבהיסח הדעת, "אני אירנה", חייכה שוב וליקקה את שפתיה באיטיות.
"את לבד פה בחנות?", שאלתי.
אירנה הביטה בי, הורידה מבטה אל הבורקס הבודד שנשאר, החזירה את מבטה אלי ואמרה "אבא שלי צריך להגיע בשמונה".
כשראתה שאני מחפש שעונים על הקירות הוסיפה "בעוד חצי שעה".
סיימתי את הבורקס האחרון ואמרתי "אם כך עלינו למהר".
אירנה החליפה את פתק ה"פתוח" ב"סגור", ונעלה את הדלת. תפסתי אותה והתנשקנו.
"לא כאן", אמרה, "בוא לפנים".
היא הובילה אותי לחדר האחורי שבו היו תנורים ושולחנות עמוסי קמח.
הסרתי ממנה את החולצה והמשכנו בנשיקה שנקטעה קודם, תוך כדי נשיקה הורדתי לה את החזיה בקלילות.
עזבתי את פניה וירדתי עם לשוני עד שנתקלתי בשדייה הקטנים והכנסתי מייד אחד מהם לפי.
בעודי יונק הפשלתי את מכנסי הטרנינג שלה ביחד עם התחתונים, והחלתי לרדת מטה לאורך בטנה תוך שאני מלקק אותה בתאווה. כשהגעתי אל בין רגליה הוקסמתי מפס הביקיני המסודר למשעי, ומייד התנפלתי על הקינוח של ארוחת הבורקס שלי, הקינוח שלו חיכיתי כל כך הרבה זמן.
ליקקתי ושתיתי את מיציה של אירנה בהתלהבות גדולה, מוציא ממנה גניחות קטנות.
הייתי ממשיך כך שעות לו אביה לא היה צריך לבוא כל רגע. לכן פתחתי את הרוכסן של מכנסי, ושלפתי החוצה 25 ס"מ של תענוג.
כאשר ניתקתי את פרצופי מבין רגליה של אירנה היא הופתעה למראה מה שבלט ממכנסיי.
"אתה תקרע אותי עם הדבר הזה", אמרה ספק בפחד ספק בציפייה.
לקחתי את משפטה כהזמנה והשכבתי אותה על שולחן העבודה.
קמח רב דבק לגופה אך זה לא הטריד אותה וכמובן שלא אותי, עליתי גם אני על השולחן ומבלי להפשיל את מכנסיי התמקמתי מעליה וחדרתי לתוכה.
לפי תגובותיה של אירנה היו לה בחורים בעבר אך אף אחד מהם לא היה מצויד כמוני. אך שלב הכאב הוחלף די מהר בהנאה עצומה.
הבאתי אותה לשיא תוך דקות מעטות ומייד לאחר שהיא סיימה את סדרת הגניחות האחרונה יצאתי ממנה והבאתי את עצמי לשיא משלי, מוסיף טעם חדש לערמת בצק שנחה לצידנו.
אירנה הציצה בשעונה ואמרה בפאניקה "אבא שלי צריך לבוא כל שניה, אם הוא רואה שהמאפיה סגורה הוא יהרוג אותי".
עזרתי לה עם בגדיה שהיו זרוקים בפינות החדר.
היא המשיכה "ואם הוא יראה אותך הוא יהרוג את שנינו".
דחסתי את הזין לתוך הג'ינס המקומח שלי, ומיהרתי החוצה.
אירנה נראתה לפתע מודאגת ואמרה "אני אראה אותך שוב?"
"כן", אמרתי, "אני אבוא לכאן בערב".
היא חיבקה אותי ואמרה "יופי", לאחר מכן הוסיפה "עכשיו עוף מפה מהר לפני שאבא יבוא".
הסתלקתי משם מהר, ומייד חזרתי לצומת הגדול עם כוס הפלסטיק שלי.
סיגריות לא באות בחינם…
לקריאת הפרק הבא " אסי ואירנה בעיר הגדולה – פרק 2 "