אתחיל מזה שהסיפור לא יתאים לכולם, אבל כמו שכתבתי בסיפור הראשון שלי פה באתר, אני חיה כמו שאני מבינה ורואה לנכון. הבן שלי וחבריו מעל גיל 18, אז הכל בסדר לכל המודאגים 🙂
לפני כמה ימים, באחד הערבים הקרירים של השבוע, החלטתי להיכנס לג’קוזי בחצר. טופלס. המים החמים בעבעו סביבי. הבן שלי חזר הביתה עם חבר מהצבא, מישהו שעדיין לא יצא לי לפגוש קודם. שמעתי את השער נפתח וקולות צחוק מתקרבים, וכשהבחור נכנס לחצר וראה אותי, חשבתי שהעיניים שלו ממש יצאו מהמקום. הציצי שלי צפו קצת מעל המים החמים והפטמות שלי היו זקורות מהשילוב של הקור שהיה באותו הערב והמים החמים. אדים עלו מהמים והוסיפו לכל הסיטואציה וייב חושני שלא תכננתי בכלל.
הסתכלתי עליו בחיוך קל ואמרתי "הכל בסדר, אתה מוזמן להצטרף לג’קוזי, יש מקום!" הוא עמד שם, קפוא לרגע, ואז ממש התכווץ במקום – הראש שלו ירד, והלחיים שלו האדימו. הוא מלמל משהו כמו "לא, תודה" ונשאר לעמוד בצד, מנסה להעמיד פנים שהוא מסתכל על העצים. אני די בטוחה שהוא התבייש. די ברור שהוא לא רגיל למראות כאלה במיוחד לא בבית של חבר, ועוד מאמא של החבר. הבן שלי זרק לעברו איזו הערה וצחק, אבל אני פשוט המשכתי לשבת שם, נהנית מהמים החמים שמלטפים לי את הגוף.
למחרת, הבן שלי סיפר לי שהחבר שלו ממש רוצה לחזור בסוף השבוע. חייכתי לעצמי וחשבתי, ברור שהציצי שלי עשו לו את זה. אני ממש אוהבת את הרגעים האלה – את המבטים המופתעים, את התגובות המבוישות. כשהמים החמים ליטפו לי את העור באותו ערב, נשענתי לאחור ונתתי לעצמי רגע לדמיין אותו חוזר, אולי קצת יותר נועז הפעם, מנסה להציץ שוב. המחשבה הזו שלחה לי גל קטן של חרמנות שזרם לי בגוף, והמים רק הגבירו את התחושה. חשבתי על איך הוא בטח יספר לחבר’ה על האמא השובבה או המשוגעת של חבר שלו, ואיך אני כבר מחכה לראות את הפרצוף שלו בפעם הבאה שהוא יגיע.
אשמח לקרוא בתגובות מה אתם חושבים, ואיך הייתם מגיבים אם הייתם במקומו
כמובן שאשמח לשמוע ולצרף נשים לקהילה הסגורה שלי: החיים ללא חזייה – קבוצת טלגרם לנשים בלבד