תהילה שלא שלי

ארבע לפנות בוקר.
אני שוכב בסלון, עוצם עיניים ומקלל את עצמי. מקלל את הרגע בו שלחתי לשכנה שלי, דלת מולי, הודעה בטלגרם.

אני נשבע לכם, שלא חשבתי שזה יתגלגל ככה.. באיזשהו מקום אפילו הייתי בטוח שהיא תחסום אותי מיד, ובמפגש הבא של השכנים תספר על איזה מטרידן סוטה שהתחיל איתה בטלגרם, ואיזה אנשים דפוקים יש פה בעולם.

אמרתי לעצמי שגם אם היא תזרום, בדוק זה ייגמר מהר מאד. כי בסוף ואחרי הכל? היא דתיה. דתיה ממש, מהסוג שבחיים לא תדמיינו איך נחשפה מולי בלילות וימים ארוכים של התכתבויות סוערות. אז שלחתי לה הודעה נחמדה, אמרתי את זה כבר.. נכון? והיא ענתה אחרי יום. היא בכלל לא חסמה אותי, גם לא סיננה. ובמפגש שכנים שהיה אחרי הצעד הטפשי הזה שלי, היא לא סיפרה כלום. ברור לכם גם למה..
היינו כבר אחרי שלושה שבועות של התכתבויות אינטנסיביות.. אוי ואבוי אם תספר. בטח ובטח אסור היה שבעלה יגלה.

ארבע בבוקר.
המואזין מתחיל לקרוא למאמינים, כלב בוכה במרחק ואני רק רוצה לבכות את נשמתי יחד איתו. אם הייתי יודע שזה יתגלגל ככה לא הייתי כותב לה כלום. למה עשיתי את זה לעזאזל???

תהילה (שם בדוי, ורוב השאר אמת.) שמחה שיש לה גבר לדבר איתו. בהתחלה השיחות היו סתם, אתם יודעים.. עקיצות, ציניות, שטויות וקשקושים כאלה. עוד שיחקה אותה קשה להשגה.

אבל מהר מאד עברנו את הגבול. אני ממש זוכר את הלילה הזה, קצת לפני שעלה האור, שהיא התוודתה שנעים לה שאני בחיים שלה והלוואי הייתי אני לידה, ולא בעלה שכבר מזמן איבד בה עניין. היא שיתפה גם בלי להתבייש בכלל, שהיא כותבת לי, מכניסה אל תוכה אצבעות ומדמיינת שזה אני. ואני פחות מעשרה מטרים ממנה, במקלחת שלי, עושה איתה אהבה מרחוק. כותב לה אהבה. אומר לה אהבה. רוטט אליה אהבה. מצלם לה את הזרע שלי על מכסה האסלה, בדיוק כמו שביקשה, ועם האצבע מצייר בשלולית הקטנה לב.. כותב את שמה בנוזל הסמיך, כשהיא עונה רק "תודה…" שוב ושוב.
שם נחצה הגבול ממש ולראשונה.

ידעתי שאני לא בסדר.

אבל שמתי זין. נהניתי לדבר איתה! התאהבתי בה, מבינים? התאהבתי, ובה בעת לא הפסקתי לדמיין איך אני לוקח אותה להיות שלי.
הצחיק אותי שידעתי כמעט תמיד מתי היא חוזרת מהעבודה ככה שהיא פנויה לדבר. ידעתי מה קורה לה בחיים, הרבה לפני שכתבה לי. שמעתי מעבר לקיר את המריבות עם בעלה ואת מלחמות ההתשה עם הבנים שלה, עוד לפני שסיפרה לי.
וניצלתי את זה לרעה. ידעתי בדיוק מה עובר עליה ואיך עלי להיות ולהגיב. גרמתי לה להתאהב בי בטירוף. להיחשף מולי. ועם הזמן גם לחשוף את הגוף שלה לעיניי, אט אט. ריגשתי אותה, גרמתי לה לעשות דברים שמעולם לא עשתה. שלטתי בה אפילו, במידה מסויימת.
ככה יצא שניהלתי אותה וקיבלתי עבורה החלטות. לעיתים נתתי גם משימות.
אחת מהן למשל, הייתה לצאת למרפסת בשתיים בלילה עם תחתונים, לספור עד עשר ולהיכנס. היא עשתה את בדיוק כפי שציוויתי, אני יודע, הייתי שם מעבר לקיר עוד לפני שיצאה. שמעתי אותה פותחת את הוויטרינה ויוצאת אל הלילה, שמעתי את נשימותיה בדממה, מחכה וחוזרת.. מראה לי ומוכיחה כמה היא כנועה מולי. היו גם משימות שהצטערתי עליהן אחר כך, כמו זו בה נאלצה לריב עם בעלה ולישון על השטיח בסלון. כמעט צמוד אלי, כי בסך הכל רציתי להירדם קרוב אליה..

הייתי כל מה שבעלה העדין מידיי הזה, לא היה יכול להיות בחיים. הייתי כל מה שאישה שנשואה עשר שנים ויותר, רוצה. גבר חזק, מקשיב, מצחיק, מרגש.. גבר שיודע מה ומתי לומר משהו. כזה שיודע גם מתי לשתוק.
פעמיים גם שלחתי לה מתנה עם פתק לעבודה. בעלה מעולם לא עשה את זה. הוא ראה בה בסך הכל כלי קיבול לזרע שלו, וזהו.

מזמן שכח הוא גם לגעת בנשמתה.

סיפרתי לה גם הרבה דברים. על הבדס"מ בחיי הזוגיות שלי. על דעתי שאישתי לפחות, צריכה לפעמים לקבל הצלפות מלאות אהבה שיזכירו לה מה מעמד הגבר שלה. סיפרתי עד כמה זה עושה לה טוב, וכשלא האמינה, שלחתי לה צילומי מסך מטושטשים. שיתפתי אותה לא בלי קצת מבוכה, שלפעמים אני שותה את הפיפי של אשתי. בדרך כלל בימי חמישי שאנחנו יושבים על בקבוק יין עד מאוחר, או אז היא שותה הרבה מים בשבילי.. סיפרתי לה שאנחנו שוכבים בחוץ במרפסת, נהנים מהסכנה שאולי מישהו צופה בנו מזדווגים.

והיא הסתקרנה. אמרה שהלוואי ובעלה היה מסכים לא לעשות את זה רק בחושך, הלוואי שהיה מכה אותה לפעמים, ושהיא בכלל כבר עייפה מלהיות המחליטה בבית ושהיא ממש צריכה להיות נשלטת, לנוח על כתף של מישהו חזק שיוביל אותה. היא אמרה גם שהלוואי ולה ולבעלה היה סקס משוגע כמו שלי. עם צעצועים כאלה כמו שצילמתי לה, עם תנוחות מקומות ומשחקי תפקידים. תהילה שאלה אם ארצה לשתות גם אותה, ושאם כן אז שאדע שהיא תסכים ואפילו תשמח. היא אמרה שמקנאה בי שיש לי סקס עם קשירות ואנאלי ועוד דברים שזה לא המקום לפרט.. אבל הבנתם אותי… היא רצתה בזה. ולא הפסיקה לשאול ולהתעניין. תהילה שלא שלי, רצתה שאלמד אותה הכל. וכמעט התחננה שאתן לה לחוות ולהרגיש את כל אלו איתי.

כמובן שהתחמקתי. או אז הייתה עוד יותר נטרפת, נחשפת עוד ועוד, נועזת כמעט חסרת בושה, וממשיכה הרחק אל מעבר לגבול, מושכת אותי איתה.

ואני? אני התחרפנתי רק מהמחשבה לעשות לה ואיתה את כל אלו. שעות הייתי שוכב בסלון, מדמיין את תהילה שלי מעבר לקיר, מכוסה בשמיכה דקה ולגופה תחתון שנרטב כבר כמה שעות שוב ושוב.. ככה הייתי שוכב, ומשתגע מאהבה, געגוע, וגם הרבה באסה וגועל על עצמי.

ככה יצא שתהילה ואני התכתבנו בהתחלה בלילות, ואז גם בוקר טוב היה מגיע ממנה, ושיתוף לאורך כל היום.. כל היום היינו מדברים. ידעתי עליה הכל. דברים ששכן לא אמור בכלל לדעת. מתי הם שכבו, איך ומה עשו, מתי היא מקבלת, מתי טובלת. ידעתי על סכסוכים בעבודה ובמשפחה.. ידעתי את כל הסודות האישיים שלה. נחשפתי למידע אישי וכל כך אינטימי עליה ועליהם, שברור לי שאם היא הייתה מגלה מי מהצד השני של המסך, היא תעבור דירה באותו השבוע. אפילו לרחוב. רק לברוח ממני.

הרי לחשוף אותי היא לא תעז אחרי כל הפעמים שגמרנו ביחד, וקיר של עשרים סנטימטר בלבד מפריד ביננו. אני אחראי להרבה גניחות ואנקות שהושתקו. מאז הכרנו תהילה הודתה שגמרה יותר ממה שהצליחה עם בעלה בעשר שנים.

היו פעמים שאפילו שמעתי אותה מתפנה. שמעתי אותה צועקת, וגם צוחקת כשמדברת עם אמא שלה. הבאתי לה עגבניות או חלב כשנתקעה בלי, והיא לא מדמיינת, שאני יודע שהיא קטעה עכשיו התכתבות סוערת בטלגרם כדי לדפוק לי בדלת, ושהכל אצלה למטה בתחתונים רטוב נורא. הרי ראיתי תמונה בעיניים שלי לפני דקות.

מה הבעיה, תגידו, תמחק את השיחה ותיעלם. אה?
זהו, שכבר מאוחר מידיי. התאהבנו בטירוף גם מבלי לראות פנים, רק חלקי גוף שידעתי להסוות ולהטעות.
היא כבר במצב נוראי עם בעלה בגללי!
והלילה?

הציבה דרישה להיפגש או לפחות לראות תמונת פנים. אמרה שיש ביננו חיבור מטורף, אז למה בעצם לא לעשות עם זה משהו, אפילו רק מגע קצר ונסתר?… היא אמרה שתגשים כל מה שאבקש. גם מה שלא ניסתה מעולם. אמרה גם שהיא מוכנה לשלם על החדר. שרק אסכים. מוכנה גם שאבעל אותה "שלא כדרכה", כאילו בתחת, אם זה מה שמפריע לי, ושרק אהיה עדין כי מעולם לא ניסתה אפילו אצבע, והיא פוחדת שאקרע אותה, והיא לא תוכל להסתיר את זה מבעלה, אז שאשים הרבה ווזלין. (אפילו לא הסברתי לה שלא משתמשים בווזלין)

ואני סירבתי. והיא כמעט בכתה.
אני עוצם עיניים עכשיו. מראה איבריה המוצנעים שאפילו לבעלה לא נראו כך בבירור, עולים לי עכשיו בזיכרון. אצבעות הידיים שלה עם לק ג׳ל עדין, תחובות אל תוכה.. מעוררות בה זרמים של עונג שנזל לרצפה, כמו קוביית קרח שהפשירה על השיש.

אני נכנס להודעות השמורות, ורואה את מיניותה ונשיותה של תהילה, שכנה שלי, זו הדתיה, נשפכות ומרטיבות את המסך.. אבל לא נעמד לי בכלל. רק בא לי למות. תמונות שהבטחתי שלא שומר. כולן פה.

איזו תמימה היא.. והנה אפילו התמונה בה ניסתה להכניס אצבע לפי הטבעת שלה וצילמה לי. היא לא הבינה איך האיבר העבה שלי יצליח להיכנס, אם בקושי האצבע העדינה שלה חודרת פנימה.
(כמובן שהרגעתי אותה שעושים הכנה ולאט לאט מרחיבים עד שאפשר לחדור).

עשרות רבות של פעמים גמרנו יחד. ואני התביישתי בעצמי, אבל המשכתי. היא הייתה כמו סם בשבילי.
אל תשפטו אותי בבקשה, אני יודע שטעיתי. אבל הטירוף השתלט עלי, אתם מבינים? הטירוף הזה גרם לי לנצל את העובדה שיש לנו מפתח חירום שלהם…. וכשידעתי שאינם בבית, נכנסתי ונשכבתי על המיטה שלה. אוננתי מכוסה בשמיכה שלה, עירום כולי.
הרחתי את הבושם העדין שלה, זה שתמיד מלווה אותה. הרחתי גם את הבגדים שלה.. ואף את אלו שמתחת לשמלות שלה, וידעתי שאני משתגע והולך מיום ליום. תחתון אחד אפילו גנבתי. שיהיה לי משהו ממנה. מהאהבה שלי. זו תהילה, השכנה שלי. הוא היה מלא ברטיבות שלה. בריח הפרומונים שלה.

היא כל כך יפה, אלוהים! עם הכיסוי ראש הגבוה הזה, שהסתיר שיער ארוך שחור, ורק הטריף אותי יותר ויותר.

ועכשיו השכנה הדתיה הזאת שלי, שלא מדמיינת ששכן שלה הוא זה שמרטיט את ליבה, רוצה להיפגש עם גבר זר, ולהיבעל לו. ככה אמרה. במפורש. אני עובר שוב על התמונות שלה. השדיים גדולים ובהירים עם פטמות בדיוק כמו שאני אוהב. וורודות, לא גדולות מידיי, לא קטנות מידיי. ולמטה הכל קטן וחלק. וצמוד. אין סימני מתיחה, אין שום זכר ללידות שעברה. הגוף שלה, חטוב בצורה מושלמת, ניבט אלי מהתמונות שהסתירו רק את פניה, חלק כמו מדבר של עור בהיר מושלם, מנוקד פה ושם בנקודות חן קטנות כאילו היו עצי שיטה או דקל שמנקדים את המדבר… צלקת דקה מניתוח קיסרי בה כל כך התביישה, נמתחה לרוחב בטנה השטוחה, מסעירה אותי בכל פעם לטירוף אחר.

ואילו רגליים.. !! נשבע לכם, שרק מכפות הרגליים שלה הייתי מסוגל לגמור כמה פעמים ביום. והיא ידעה את זה, ונהנה לסחוט ממני כל טיפה של זרע, כדי שלא אגע באשתי. שאהיה רק שלה.
הקנאית.

אני מחייך לעצמי. נזכר ביום ההוא שביקשה שבשבילה אתרוקן כמה שיותר. גמרתי שבע פעמים באותו היום עד שנגמר לי הכוח ובארי יבשה. שנינו לא עבדנו באותו היום, והיא לא הפסיקה להתלהב ממה שעוללה לי ובי.

חושב על כמה השמלות הארוכות שלה לא עושות חסד עם הגוף המושלם והרעב לגבר חזק שלה.. אני חושב על זה עכשיו, תוהה איך לא שמתי לב עד כמה היא מינית ומושכת, ואיזה דפוק בעלה שלא יודע שיש לו כזו אישה בבית.

מה אני אמור לעשות עכשיו לעזאזל!!!

להודות שזה אני ולהסתכן שזה יגרום לריחוק בין המשפחות, שירים פה בבניין כמה וכמה גבות?
או אולי בכלל עלי להיעלם לה ועל הדרך לשבור לה את הלב?

"אני רק רוצה לראות מי אתה.. מי זה הגבר שבזכותו חזרתי לחייך. אני רוצה לחבק אותך ואולי יותר.. " ככה כתבה והוסיפה אימוג׳י מחייך.
"אל תמנע את זה ממני. בבקשה." סיימה.
אני אוהב אותה, אלוהים.. היא נרדמה בטח מקודם. כבר לא מחוברת חצי שעה. היא מחכה למחר. בטח נרדמה עם חיוך עלי, לא מדמיינת עד כמה קרוב אני אליה. לא מעלה בדעתה שממש ברגע זה, התחתון שלה, זה שגנבתי מסל הכביסה שלה, צמוד לי לאף. ממלא אותי ממנה. בריח החי והמופלא הזה שלה.. הריח שדי במגע קל שלו באפי, בכדי לעורר אותי למטה, ולרוקן אותי. שוב ושוב ושוב.

אילו חיים מדהימים היו לנו אם היינו זוג..

אני חושב שאתוודה. אקבע איתה פגישה במקום רחוק ככה שלא תוכל להימלט לפני שתשמע אותי ותתגבר על הבושה. ובסוף יהיה בסדר.. אני לא יכול לשבור לה את הלב. זה ממש לא בא בחשבון. וחוץ מזה, יש מצב שבכל יהיה בסדר, ונהיה זוג בסתר. מה יותר טוב מזה?!
אוכל לשכב איתה כמעט כל יום!!!

אבל קל זה לא הולך להיות.

אני עוצם עיניים, מדמיין אותה מתחתיי. נבעלת לי, בדיוק כמו שאמרה. גונחת, מרטיבה את הסדינים. סוגרת את רגליה עלי, מצמידה אותי, שאטבע אל תוכה ובתוכה. ואני לוקח אותה, מסמן אותה עם איקי חזק ומדמם בצידו הפנימי של הירך הבוהק שלה, כמו שעשיתי עם כל אישה שהייתה איתי אי פעם.
תהילה עכשיו רשומה כרכוש שלי. אני מדמיין אותה על הבטן, כשאני ננעץ בתוכה, והיא בוכה בכאב אל הכרית, כשאני כובש אותה גם באנאלי שלנצח תזכור. אני מדמיין אותה עם קולר. ורצועה. ושוט.. אני מדמיין אותה נצמדת אל איברי, מעלימה את כולו בגרונה, בולעת את זרעי אל תוכה, מאבדת שליטה על עצמה. כך בדיוק אני אוהב אותן כולן.

אז אני מושיט יד למטה. נוגע בעצמי. ביד שמאל התחתון שלה צמוד לאפי, ויד ימין עושה חיל, משפשפת כמעט בפראות.
אני מדמיין אותה גונחת בעונג ובכאב. תמיד זה עושה לי את זה.
לבסוף אני גומר. לא צריך בכלל מגבון, כי זה רק כמה טיפות.. אחרונות שנשארו אחרי שהיא חלבה אותי היום.

רק ככה אני מצליח סוף סוף להירדם, כשקרני אור בוקר ראשונות חודרות לסלון.