בחופשת הקיץ של השנה שעברה, נסעתי לבקר את דודתי מרי שגרה בצפון הארץ.
יש לה בית עתיק וגדול, מוקף בעצים גבוהים ורחוק מכל ישוב. האוטובוס שעליתי עליו בתחנה המרכזית בחיפה, הוריד אותי לאחר שעתיים של נסיעה בתחנה נידחת בין ההרים. לאחר הליכה של כחצי שעה, מזוודה קטנה בידי האחת, ושקית ובתוכה בונבוניירה בידי השנייה, קיבלו אותי בנביחות שני כלבים גדולים, שכמעט חנקו אותי מרוב התלהבות. לפי כשכושי הזנב והליקוקים שהעניקו לי, הבנתי שבוודאי לא ראו אורחים זה זמן רב. מרי רצה לקראתי ומעכה אותי אליה בעליצות עצומה.
– ילדתי היקרה! ניקי שלי! סוף סוף באת לבקר אותי! כמה גדלת ויפית מאז הפעם האחרונה שהתראינו…
כך כנתה אותי, ניקי, עוד לפני שמונה שנים, כשהייתי בת עשר.
הנחתי את המזוודה והשקית ארצה, וחיבקתי אותה בהתלהבות.
– ואת לא השתנית כלל! אני כל כך מאושרת לראות אותך, דודה מרי!
ולא שיקרתי. השנים שעברו לא ניכרו בה כלל והיא נשארה אותה אישה יפה שהשתמרה בזיכרוני.
– תודה על המחמאה, חמודה, בואי ניכנס, את בטח עייפה ורעבה…
אותו לילה ראשון בכפר ישנתי מצוין. לקראת בוקר חלמתי שאני בת שמונה, יושבת על ברכיה של דודה מרי, ושתינו צוחקות צחוק גדול. התעוררתי מאוחר, רעננה ומוכנה ליום חדש.
מרי שיכנה אותי בקומה השנייה, בחדר גדול ממנו ניתן להשקיף לעמק. הנוף היה מדהים והגינה מלאה בצמחים ופרחים צבעוניים. שמתי עלי שמלה קלה וירדתי במדרגות העץ לחפש את דודתי. בכניסה לחדר האוכל נעצרתי, מקשיבה לקולה של מרי שבקע מאחורי הדלת.
– הלו… כן, ניקול הגיעה… היא עוד ישנה… אני מארגנת לנו ארוחת בוקר… בסדר… מה? אה, גדולים… משהו משהו… להתראות בינתיים…
השתרר שקט. דפקתי בדלת ונכנסתי. השולחן היה מלא בכל טוב ודודתי קיבלה אותי בחיוך רחב:
– את נראית נהדר… ישנו טוב הלילה?
– כמו תינוקת! ועכשיו אני ממש מתה מרעב!
– אז שבי לך ונתחיל לאכול!
הארוחה עברה בפטפוטים והעלאת זיכרונות, וכשהגענו לשלב פינוי השולחן כבר ידעה מרי שלפני שבוע נפרדתי מהחבר שלי ושאני כבר לא בתולה. אני למדתי שדודתי בת שלושים וחמש, ולפני כשנה נישאה לחיים, צלם במקצועו. יש לו בת מנישואים קודמים, גליה, בגיל עשרים, ושלושתם גרים פה בבית ומסתדרים מצוין ביחד. היא גם סיפרה לי שהם מתפרנסים ממגזין "החיים בכפר" שיוצא לאור פעם בחודש. זהו כתב-עת המכיל כתבות וצילומים בנושאים הקשורים בחיים בחיק הטבע, וחיים מנהל אותו. היא וגליה עוזרות בהפקת העיתון ובהפצתו וגם משמשות כדוגמניות-צילום בעת הצורך.
ואז הוסיפה, מבט של דאגה על פניה:
– את יודעת, יש לי בעיה קטנה בהקשר לכך, והייתי רוצה להתייעץ איתך…
– שפתיה המלאות הדגישו את המילה 'איתך'.
– בוודאי, אנא ספרי לי, אם אני יכולה לעזור…
היא משכה אותי בידה לעבר הסלון.
– את רואה, זה עניין נשי כזה… תביטי… הנה…
ובלי כל התראה פשטה את חולצתה. היא לא לבשה חזייה, וליבי החסיר פעימה למראה זוג השדיים היפהפה שניגלה לעיניי… הם היו לבנים וכבדים, זקופים קדימה, מעוטרים בפטמות חומות.
– אז מה את אומרת?
– אני לא מבינה על איזו בעיה את מדברת…
הרגשתי שאני מסמיקה עד תנוכי אזני.
– מה, את לא שמה לב?
– היא נעמדה קרוב אלי, מבליטה את החזה קדימה
– את לא מבחינה במשהו מוזר?
– לא… אין שום דבר מוזר… גמגמתי ונסוגותי צעד אחורה.
– הפטמות שלי נורא בולטות וארוכות, את רואה? וחיים מתלונן שקשה לו לצלם אותי בעירום ככה… את מבינה, בשביל העיתון…
היא הביטה בי בשאלה, עיניה הירוקות נעוצות בי ללא כל מבוכה.
– דודה מרי, הם בסדר גמור… באמת… חוץ מזה, אני לא חשה בנוח ככה… בבקשה, לבשי את החולצה…
היא ניערה את שערה השחור בשובבות והתקרבה אלי, מחייכת.
– שכחת שכשהיית קטנה היינו מהלכות עירומות בבית, ואת אפילו היית מבקשת לנגוע לי בפטמות כדי לראות איך הן מזדקפות? הנה… תני לי יד… ככה, נמעך באצבעות את הפטמה הימנית של הדודה… ומיד היא מתרוממת לה ומתארכת… ועתה נעבור לשנייה… או, מה קורה פה… גם היא מתעוררת…
ליבי דפק בחזקה ובקושי הצלחתי לנשום, הייתי נבוכה אבל לא משכתי את ידי ממנה… הפטמות היו חמות וקשות. היא הניחה את כף ידי על שדה הימני ולחשה:
– לטפי לי אותו… עוד… ככה… כמו פעם…
עורה היה חם ונעים למגע. המשכתי ללטף אותה, אולי מתוך סקרנות, אולי כדי לא לאכזב אותה… תוך מספר דקות מצאתי עצמי ממששת ומלטפת לה את שני השדיים שסמקו והתקשו, כשהיא נאנקת מתענוג.
נביחות הכלבים וצלצול פעמון דלת הכניסה הקפיצו אותי. משכתי את ידיי משדיה, מלאת חרטה ובושה, והתרחקתי ממנה, משאירה אותה מתנשפת ונאנחת.
– את יכולה לפתוח, חמודה… זה בטח חיים…
היא לא הראתה כל סימן שהיא עומדת לשים עליה את החולצה. היא עמדה בפישוק קל באמצע הסלון, לבושה בחצאית בלבד, שדיה בוהקים וזקורים.
– … ותחזרי אלי, זה לא הזמן להפסיק… השדיים שלי ממש בוערים…
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. בחוץ נמצא כנראה החיים הזה, ובפנים הדודה שלי שבטח השתגעה עומדת מולי חצי עירומה ומבקשת אותי לפתוח לו, וכל זאת בבית שאני בקושי מכירה…
ואז נפתחה הדלת שלא הייתה נעולה כלל, ופנימה נכנס גבר נאה, מושיט ידו אלי לשלום.
– נעים מאוד… חיים…
– אני ניקול… – גמגמתי, כמעט מתעלפת ממה שקורה לי.
– מרי סיפרה לי הרבה עלייך…
והוא פנה לעבר דודתי, מתעלם לגמרי משדיה החשופים:
– הבאתי את התמונות שצילמנו בשבוע שעבר… יצאו לא רע בכלל… גליה בבית? אנחנו חייבים לצלם היום את ההמשך…
– היא תחזור מאוחר… אבל ניקול פה, נכון שהיא מתוקה?
– היא באמת יפה, הילדה… את צודקת… והם באמת גדולים!
– אתה רואה? אפילו מתחת לשמלה הם בולטים… אני בטוחה שהם גם מוצקים איך שאתה אוהב… ואם הפטמות לא זקורות מידי, נוכל לצלם גם אותה לשבועון…
חשבתי שאני חולמת! מה קורה פה? איזה שבועון… מי גדולים… על מה הם מדברים בכלל? ולמה דודה מרי אומרת מוזרויות כאלו, ועוד עלי… נסוגותי אחורה, נשענת בגבי אל הקיר.
בצעד מהיר ניגש אל דודתי ונשק לה על הלחי, תוך כדי שהוא ממשש לה את השדיים. מרי התמסרה לליטופים, מבליטה את החזה ומתנשמת בתענוג.
ואז שב ופנה אלי.
– ניקול היקרה שלנו… בבקשה ממך, תורידי את השמלה ותראי לנו את השדיים…
אנחנו ממש סקרנים!
אלמלא הקיר שמאחורי הייתי מתמוטטת ארצה. לא יכול להיות שזה באמת קורה לי! בטח עוד רגע כל זה יתפוגג ויעלם כדמיון שווא…
ואז אני שומעת לתדהמתי את דודה מרי:
– ניקול, לא יפה לתת לדוד חיים לחכות, הזמן שלו שווה הרבה כסף, תורידי כבר את השמלה!
קולה היה הפעם תקיף וחסר סבלנות.
– אבל דודה מרי, מה פתאום… אני לא רוצה להצטלם… ולמה את מדברת אלי ככה…
– את רוצה שאני אוריד לך אותה? וחוץ מזה, לא בטוח שתתאימי לצילומים האלו בכלל…
מה יכולתי לעשות? חיים ודודתי הבוגדנית תכננו היטב את המלכודת. בית מבודד בכפר, הם שניים ואני אחת…
באיטיות הרמתי את השמלה מעל לראשי והפלתי אותה על הרצפה, נשארת בתחתונים בלבד.
פניהם של השניים הביעו תדהמה. חיים היה הראשון להגיב:
– וואווו! שדיים כאלו לא ראיתי בחיים שלי! ואני רואה כל יום הרבה! זהו פלא מנוגד לחוקי הטבע, כמו פירמידות, איך שהם זקופים כלפי מעלה! מה את אומרת, מרי?
– אתה צודק, עם שדיים כאלו השבועון יימכר במספר משולש של עותקים…
– מרי, אבל עדיין יש לבדוק את עניין הפטמות… אסור שיזדקפו ויתארכו לי פתאום באמצע הצילומים… הקוראים מעדיפים, את יודעת…
עמדתי, מבוישת ונבוכה, ידיים לצידי הגוף, שדי זקורים קדימה, כשהשניים בודקים אותי בקפדנות.
– אתה חושב שכדאי לעשות לה את מבחן הפטמות?
– רעיון מצוין, מרי… תביאי סרגל… בינתיים אני אתחיל…
לפני שהבנתי מה קורה, אצבעותיו היו על שדי ופטמותיי, מלטפות, מועכות וממששות.
מרוב תדהמה, לא יכולתי לזוז או לומר מילה. פשוט עמדתי שם, נותנת לו לעשות בשדיים שלי כרצונו. לאחר שתיים שלוש דקות, הוא הפסיק ופנה אל מרי:
– או-קי, נראה לי שהיא מספיק מגורה… תמדדי עם הסרגל… בואי נראה…
– אחד וחצי סנטימטר! לא נורא… אצלי הן מגיעות לשניים וחצי לפחות אחרי טפול כזה… תן לי קצת לחמם אותה, ואז נבדוק שוב, ליתר בטחון…
נתמכת בקיר, חסרת כוח להתנגד, חשתי ששדי המגורים מתמלאים ומתקשים. פטמותיי בערו וזרמים של עונג חלפו בגופי. מרי ליטפה עתה את שדיי, ולפתע, ללא אזהרה רכנה והחלה למצוץ לי את הפטמה הימנית, ומיד אחריה עברה לשמאלית. צווחת תענוג בלתי רצונית פרצה מפי.
– חיים, הילדה מגורה כהוגן… הפטמות שלה ממש מעדן… אוהה… זה טעים לי… עוד ועוד…
– מרי, תני לי למדוד… רגע… תתאפקי, נו באמת… או-קי, זה בסדר, פחות משני סנטימטר! גם אחרי המציצות שלך… יש לנו דוגמנית !!!
הייתי מסוחררת כולי. הטיפול שהעניקו לי השניים כאילו הבעיר אש בגופי. התמתחתי והפקרתי את גופי לתאווה המופקרת שפשטה בי, לחלוחית חמה החלה פושטת בין ירכי.
– תראה תראה חיים… התחתונים של הילדה רטובים לגמרי!
– כן, אני רואה, תורידי לה אותם ואני אוציא את המצלמה ונתחיל לעבוד…
הרגשתי שתחתוני מקולפים ממני. ידיה של דודתי לטפו את פנים ירכי וטפסו מעלה.
– חיים, הקטנה ממש מתה לזין… תראה איך היא מפשקת רגליים… ואיזה איבר מין עסיסי יש לה! והשפתיים נפוחות ופתוחות כבר… לא יאומן… היום יהיו לנו צילומים – פצצה!
משום מה, בשלב זה, מה שאמרה דודתי רק גירה אותי יותר. משהו אפל וחייתי השתלט עלי ודרש את סיפוקו.
– ניקול המיוחמת רוצה משהו עמוק בתוך הכוס הבולט והמגולח שלה, נכון?
– כן דודה מרי… אני צריכה משהו עמוק בפנים… – שמעתי את עצמי ממלמלת.
פישקתי רגליים בחוזקה, מבליטה את האגן קדימה, כשאותו משהו שבתוכי מקווה שתתקע לי אצבע או שתיים.
– לא כל כך מהר חביבה… קודם צילומים ואחר כך, אם נהיה מרוצים ממך, חיים ואני נזיין אותך כהוגן… קדימה לעבודה!
– מה אני צריכה לעשות… – גמגמתי, מבולבלת.
– אני בטוחה, ניקי חביבתי, שאת תלמדי מהר מאוד מה לעשות. היות והכתבה תיקרא הפעם "עירונית בחיק הטבע – ביקור אצל הדודה בכפר", נתחיל בתמונות הכרות כלליות של החלקים העיקריים שלך… תמונה ראשונה מאחורה, מותק, אחוריים ואיבר מין… להסתובב, להבליט תחת… צלם, חיים, צלם, זה יהיה משהו שהקוראים שלנו לא ישכחו לעולם!
את רואה, ניקי, לא מסובך בכלל… פה את תספרי מעט על עצמך, איך החיים בעיר ולמה החלטת לבלות את החופש פה. בהמשך הכתבה יופיעו צילומים של "ניקי בבית העתיק", "ניקי עוזרת לדודה בעבודות הבית", "ניקי מטיילת עם הכלבים ביער", "גליה מלמדת את ניקי לאונן", "ניקי מתחננת לזין", "ניקי והחברות של הדודה", "ניקי ילדה טובה". מובן מאליו שיהיו צילומים של הדודה מרי, כלומר אני בכבודי ובעצמי, וגם של גליה. את רואה, הכל כבר מתוכנן… אז נתחיל ב-" ניקי בבית העתיק"!
במשך כל הים צילם אותי חיים מכל הזוויות האפשריות כשדודתי עוזרת לו בנאמנות. היא דאגה לשמור אותי ב – "מצב של ייחום" (ביטוי שלה) כדי שהתמונות תהיינה משכנעות, ואני צייתי לכל מה שאמרו לי לעשות. פשקתי רגליים, הבלטתי שדיים ואחוריים לפי הצורך, וחיים צילם וצילם. בעמידה, בשכיבה, מקדימה ומאחורה, מרחוק ומקרוב. לקראת הערב, התרכז חיים בחור התחת ובאיבר המין שלי, ופילם שלם הקדיש לדגדגן ולאנטומיה של הכוס. בקטע הזה הייתי כל כך מגורה שממש הרטבתי את ריפוד הכיסא שתמר סחבה במיוחד מחדר האוכל "כדי שיראו היטב את הפרטים" לפי דבריה. מפעם לפעם ליקקה לי את השדיים והפטמות, הכניסה לי לשון ארוכה וחמה לתוך הכוס וחור התחת, ומצצה לי את השפתיים לאורך החריץ. כשהכניסה לי אצבע אמצעית ארוכה בכוס תוך כדי מציצת הפטמה שלי
לצורך צילומי דפי האמצע, התפתלתי וצעקתי מעונג, מבקשת שלא תפסיק.
ואם זכרוני אינו מטעה אותי, זו אני שהתחננתי בהיסטריה שתתקע לי משהו עבה כי אני ממש חייבת לגמור, אחרת אני לא יודעת מה, ובאמת לאחר רגע, לשמחתי הגדולה, חפץ גדול נתחב לי לעומק הכוס, וברקע שמעתי את דודתי צועקת "אתה מצלם, נכון, אתה מצלם איך אני מכניסה לכוס של המופקרת הקטנה את הגזר הענק הזה" והפלש הבהב והבהב וכמעט גמרתי פה, אבל מרי ידעה איך לתמרן אותי כך שאשאר על 'כמעט', ובתמונות השיא, כשהכוס שלי עדיין מלא בגזר העבה, חשתי במשהו קשה המוכנס לי לחור התחת, והפעם היה זה חיים שאמר תוך כדי צילום "לא יאומן באיזו קלות הנימפומנית הזאת מקבלת מקל של מטאטא בתחת", אבל לי לא היה אכפת מה הם חושבים או אומרים, כי רציתי רק דבר אחד, בבקשה, דבר אחד ולא יותר, תנו לי לכבות את האש שבוערת בי, תנו לי לגמור.
ופה, אחרי הסצנה הזאת, פשטה דודה מרי את חצאיתה והורידה את והתחתונים, מגלה איבר מין בולט וגדול, מעוטר בשיער מתולתל. היא השתרעה על גבה בפישוק רחב, וצוותה עלי למצוץ לה את השדיים, ואחר כך ללקק לה את הכוס, שהיא פשקה היטב באצבעותיה כדי שאוכל, לדבריה, לראות היטב כמה הוא פתוח, אדום ורטוב בפנים.
חיים המשיך לצלם, הפעם, איך אני, על ארבע עם תחת אל-על, מלקקת ומוצצת לדודתי, כשהיא נותנת לי הוראות, משפילה אותי ומכנה אותי בשמות כמו נקבה חסרת בושה, שרמוטה מזדיינת וכלבה מיוחמת. כל מה שאמרה רק הלהיט וגירה אותי יותר ויותר, ואפילו ניסיתי, תוך כדי ליקוק החריץ שבין רגליה, להכניס אצבעות לתוך הכוס שלי המורם באוויר, ולאונן, בתקווה להרגיע את גופי הבוער. ברגע זה פרצה מרי בשאגת עונג אדירה והרעיפה זרם חם של נוזל ריחני ונעים על פני הטמונות בין ירכיה, וגם אני הרגשתי שהנה סוף סוף זה מגיע, והמשכתי לאונן ביתר מרץ והייתי אולי גומרת בעוד רגע או שניים, אלא שאז שטף זרם חם את ישבני והבנתי בחוש, שהיה זה דודי חיים, שאונן והשפריץ את כל מטענו החם עלי, תוך כדי שהוא מודיע לנו שהפילמים נגמרו וחוץ מזה הוא חייב ללכת למעבדה להתחיל לפתח.
ופה, ברגע הזה, קרה משהו הזוי ודמיוני לגמרי. כל כך מיוחמת וחסרת סיפוק הייתי, שהזדקפתי על ברכי, זחלתי על ארבע לעברו והתחננתי (ממש ככה):
– אל תלך… הבטחתם לזיין אותי אחרי הצילומים… מרי אמרה בפירוש שאם תהיו מרוצים ממני, תזיינו אותי כהוגן… בבקשה תדפוק אותי… אני לא יכולה יותר… הנה, תראה איך הכוס שלי פתוח ונפוח, אני מכניסה בקלות ארבע אצבעות, והדגדגן ממש מתפוצץ לי… השדיים שלי כואבים והפטמות קשות… תכניס לי זין עמוק לכוס, אני מתחננת… אם אתה רוצה, תשחיל אותי בתחת… ואני אמצוץ לך לפני זה כמובן…
אבל הוא כבר היה בדרך לדלת, ותוך שנייה נטרקה הדלת אחריו.
נשארתי כורעת על ברכי, בוכה מייאוש ואכזבה. כל כך הייתי מגורה! הבטתי בתחינה בדודה מרי, שהספיקה כבר לקום, התחתונים ביד, ועמדה לצאת מהסלון.
– דודה מרי, אולי תמצצי לי קצת את השדיים? אני מבטיחה לך שזה לא ייקח הרבה זמן… אגיע לסיפוק תוך דקה… בבקשה ממך…
– תמשיכי לאונן עם האצבעות, אני סומכת עלייך שתגמרי בלי העזרה שלי… אחחחחח… אני מנסה… אוההההה… אבל לא מצליחה… אנא ממך, מציצה קטנה… כשמוצצים לי את הפטמות אני גומרת בקלות…
– אין לך גבולות, ניקי? אין לי חשק למצוץ את הפטמות שלך עכשיו… את יודעת מה… בואי הנה, ותעמדי מולי, כן, כך, תפתחי רגליים, תראי לי איך את מאוננת עם האצבעות… תמשיכי…
– אוההההה… אני כמעט… אחחחחחח… עוד, עוד…
– אני לא חושבת שתגיעי לאורגזמה ככה, ניקי… את לא ממששת מספיק את הדגדגן…
– בבקשה דודה מרי… תעזרי לי לגמור… אני משתגעת…
– ניקול, באמת, תפסיקי להשפיל את עצמך ולהתחנן. תוציאי את האצבעות מהכוס, את יכולה לנגב אותן בתחתונים שלי, ובואי להתרחץ איתי ואני מבטיחה לך שמחר נפצה אותך… גם גליה תהיה פה, כך שמשעמם לא יהיה לך… ויש לנו עוד שבועיים להיות ביחד!
וכך הסתיים יום החופש הראשון שלי אצל דודי ודודתי בכפר.