לקריאת החלק הראשון: הקוסמטיקאית של אשתי
פרק ראשון: המפגש הראשון עם מורן, חלק ב'
הפה של מורן היה קרוב כל כך לזין שלי, הנשימות החמות שלה מלטפות אותו, ואני הרגשתי את הלב שלי הולם בי. היא עצרה לרגע, השפתיים שלה מרחפות במרחק סנטימטרים ממני, והעיניים שלה נעצו בי מבט שובב, מלא הבטחה שקשה לפספס. "אני רוצה לטפל בך בצורה אחרת" היא לחשה שוב, והקול שלה, שולח גלים של חרמנות לגופי.
היא התקרבה עוד קצת, השפתיים שלה כמעט נוגעות בי, ואז, בלי אזהרה השפתיים הרכות שלה נצמדו לזין שלי, והיא התחילה למצוץ אותו לאט, עם מלא רוק שטפטף מהפה שלה, מרטיב את הכל. הלשון שלה החליקה סביבי, חמה וחלקלקה, והצלילים של המציצה מילאו את החדר. הראש שלי הסתחרר מהתחושה, והנשימה שלי נהייתה קטועה כשהיא עבדה עליי, הידיים שלה מונחות על הירכיים שלי, מושכות אותי קרוב יותר.
"וואו, הוא כזה גדול" היא מלמלה בין מציצה למציצה, והרוק שלה נטף עליי. היא הרימה את העיניים אליי, חיוך קטן על השפתיים הרטובות שלה, ואז חזרה לעבוד, מוצצת חזק יותר, הראש שלה זז בתנועות קצובות. הידיים שלי זינקו אליה, תופסות את הציצים הגדולים שלה, מרגישות אותם. היא גנחה כמו משוגעת רק מגבירה את החשק שלי להשפריץ לה בתוך הפה.
"אתה אוהב את זה, נכון?" היא לחשה כשהיא שחררה אותי לרגע, הרוק שלה מחבר בינינו בחוט דק שנמתח כשהיא נשענה לאחור. היא עיסתה את השדיים שלה בעצמה, מושכת אותם למעלה ומשחררת, והציצים שלה התנועעו מול הפנים שלי, הפטמות הקשות שלה במרחק נגיעה מלשוני. היא רכנה קדימה שוב, הציצים שלה נלחצו נגד החזה שלי, ואז חזרה למצוץ, הפה שלה מלא רוק, חם ורטוב, עוטף אותי לגמרי.
הרגשתי שאני לא יכול לעצור את זה יותר. "מורן… אני…" ניסיתי להזהיר אותה, קולי חנוק, אבל היא רק חייכה, שחררה את הזין שלי מהפה שלה. היא רכנה קדימה, דוחפת את הציצים שלה קרוב יותר, והשתמשה ביד שלה כדי ללטף אותי מהר, מכוונת אותי אליה. "תגמור עלי" היא לחשה, והשילוב של הקול שלה, הרוק שעדיין נטף ממני, והמראה של הציצים שלה הביא אותי לגמירה. התפוצצתי, הגוף שלי רעד כשגמרתי, והשחרור ניתז על הציצים הגדולים שלה, הרבה זרע שמעורבב עם הרוק שלה.
היא נשענה לאחור, מסתכלת עליי עם מבט מרוצה, היד שלה עדיין מלטפת אותי קלות עד שהרעידות האחרונות שככו. "טוב, נראה שסיימנו את הטיפול להיום" היא אמרה בצחוק קל, מרימה את החלוק שלה כדי לנגב את הציצים שלה לפני שהיא כיסתה את עצמה שוב. "תתלבש, אני אחכה לך בחוץ". היא קמה, יצאה מהחדר כאילו כלום לא קרה, והשאירה אותי שם, מתנשף ומבולבל, מנסה לעכל את מה שקרה.
התלבשתי במהירות, הראש שלי מלא תמונות שלה – הפה שלה מלא רוק על הזין שלי, הציצים שלה כשגמרתי עליהם, החיוך השובב הזה. כשיצאתי, היא עמדה ליד הדלפק, מוסרת לי חשבונית כאילו זה היה עוד טיפול רגיל. "תמסור ד"ש למירי" היא אמרה עם קריצה קטנה, ואני הנהנתי, עדיין המום, ויצאתי מהקליניקה.
בדרך הביתה, כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה מורן – על המציצה שלה, איך הציצים שלה נראו כשגמרתי עליהם, איך הקול שלה נשמע כשהיא לחשה לי. כשנכנסתי הביתה, מירי שאלה איך היה הטיפול, ואני מלמלתי "טוב" בלי להרים את העיניים אליה. אבל בראש שלי, לא הפסקתי לשחזר את הרגעים האלה, והלב שלי דפק חזק בכל פעם שחשבתי על הפעם הבאה שאראה אותה.