ה- "Braless LifeStyle" הוא לא סתם טרנד חולף – זו בחירה. זו התחושה של להתעורר בבוקר, לזרוק על עצמי חולצה, שהשדיים שלי לא חייבים להיות מוסתרים או לחוצים בעוד חתיכת בד.
אני, טל, אמא בת 45 שמסתובבת לעיתים קרובות טופלס, בעיקר בבית ובחצר שלי. אני לא מתביישת להיות בלי חולצה כשיש אורחים – חברים של בעלי וחברים של הבנים שלי (וכן, כולם מעל גיל 18).
בחרתי באורך חיים ללא חזייה. זה התחיל ביום אחד, כשזרקתי את החזייה האחרונה שלי והסתכלתי על עצמי במראה והרגשתי משוחררת. זה לא רק הנוחות, אלא הביטחון, על החיבור הישיר לעצמי, על זה שאני לא מתנצלת על מי שאני. ככה אני חיה עכשיו – חופשייה, קלילה, ובלי שום דבר שיכבול אותי.
כל פרק כאן הוא הצצה קטנה לחיים שלי. כל הסיפורים שתקראו כאן הם אמיתיים לגמרי, רק עם שמות בדויים כדי לשמור על הפרטיות. אני ממש שמחה לשתף עם קהילת סיפורי סקס ולקדם את תרבות ה- "ללא חזייה" פה בישראל.
המפגש עם השכן
יום שלישי, השעה 10:00 בבוקר, האוויר היה קריר ונעים כשיצאתי לחצר האחורית להכניס חזרה את הכלב. אני גרה בבית קרקע קטן ומקסים עם חצר גדולה, מקום שבו אני יכולה להסתובב כמו שאני רוצה. זרקתי על עצמי רק טייץ, בלי חולצה, כי חשבתי שזה יהיה עניין של שנייה – לקרוא לכלב ולחזור פנימה. השדיים הגדולים שלי נחשפו לאוויר הבוקר, והפטמות שלי התקשו קצת מהקור, זקורות ושובבות.
קראתי לו, "בוא הביתה!" אבל הוא התעקש להמשיך לרחרח משהו בפינה של החצר, עמדתי שם, יחפה על הדשא, מרגישה את הקרירות מתחת לכפות רגליי. ואז, משום מקום, שמעתי קול מעבר לגדר: "בוקר טוב, טל!" זה היה אבי השכן שלי, גבר מבוגר עם חיוך חם שתמיד מוצא סיבה לדבר איתי.
"בוקר טוב" עניתי, ופתאום קלטתי שאני עומדת מולו חשופה לגמרי ללא חלק עליון. ניסיתי לכסות את השדיים עם הידיים, אבל בינינו, זה לא ממש עבד – הם גדולים מדי בשביל זה, והפטמות שלי הציצו מבין האצבעות, כאילו מתגרות בו. הוא פתח בשיחה על מזג האוויר, "יום ממש יפה היום, לא?" אבל העיניים שלו היו דבוקות לשדיים שלי, ממש לא מסוגלות לזוז משם.
"כן, ממש נעים" אמרתי, מרגישה את הלחיים שלי מסמיקות. המבט שלו הרגיש כמו מגע נעים, הרגשתי את הפטמות שלי מתקשות עוד יותר, כאילו הן נהנות מהתשומת לב. הוא המשיך לדבר על הלחות שתעלה אחר הצהריים, אבל אני כבר לא ממש הקשבתי. במקום זה, הרגשתי את הרטיבות הקלה שהתחילה להצטבר בין רגליי. זה היה מוזר, אבל גם כל כך מרגש – לעמוד שם, חצי עירומה, מול השכן הזקן הזה שמביט בי בעיניים מלאות תשוקה.
לרגע, דמיינתי מה היה קורה אם הייתי מזמינה אותו פנימה. אולי לכוס קפה… הרגשתי את הדופק שלי מאיץ רק מהמחשבה, אבל ידעתי שזה לא יקרה. בסוף, הכלב רץ אליי, ואני ניצלתי את ההזדמנות להתנתק מהשיחה. "טוב, אני חייבת ללכת" אמרתי בחיוך, "שיהיה לך יום טוב!"
"גם לך, טל," הוא ענה, והחיוך שלו היה כל כך רחב שיכולתי לראות שהוא ממש נהנה מהרגע הזה.
חזרתי הביתה, סגרתי את הדלת, ונשמתי עמוק. הלב שלי עדיין פעם במהירות, הרגשתי את הגוף שלי חי ומלא תשוקה. זה היה קצת מביך, לעמוד ככה חשופה, אבל בו זמנית ידעתי ששימחתי אותו – איש זקן שקיבל הצצה קטנה למשהו שווה. וגם אני, אם להודות, די נהניתי. אחר כך, במקלחת, כשהמים החמים זרמו עליי, חשבתי על המבט שלו שוב, והידיים שלי ירדו לאט למטה, נוגעות בעצמי, משחררת את גל החרמנות שהצטבר בי מהבוקר הזה.
אשמח לביקורות, אם תאהבו, יש לי עוד המון מקרים כאלה מהחיים שלי לחלוק איתכם ♥️